התחשבות בכבודו של העני – לפרשת צו
עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים (ו,יד)
רש"י: מלמד שטעונה פתיתה.
כתוב בחז"ל שהתורה חסה על כבוד העני, וציותה שיביא עוף.
ביחס לפעולת הכהן בקרבן העני כתוב בפרשה הקודמת "ושיסע אותו בכנפיו לא יבדיל" (א, יז). קרבנו של עני שונה מזה של עשיר. לעשיר יש יכולת להביא בהמה לקרבן, ואילו העני מביא רק עוף, שהוא דל. לקרבנו של העני, לעוף לא מורידים לו את הכנפים, למרות ששריפתם יוצרת ריח רע, כדברי רש"י. מדוע לא מורידים להם את הכנפים? כדי שהמזבח יהיה שבע ומהודר בקרבנו של עני.
אם היו מורידים את הכנפים של העוף, הקרבן היה נראה קטן מאד. לכבודו של עני התורה הורתה להשאיר אותם.
התורה דואגת לעני שלא יצטער, שהרי העשיר מביא שור והעני מביא משהו קטן יותר יחסית וקרבנו תוך כמה שניות נשרף כליל. התורה הקפידה לשרוף גם את כנפי העוף, על אף שזה פחות מכובד, ויגרום שההקרבה תימשך עוד זמן. וכל זאת כדי לשמור על כבודו של העני.
