התחשבות בכבודו של העני
עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים (ו, יד)
רש"י: מלמד שטעונה פתיתה.
כתוב בחז"ל שהתורה חסה על כבוד העני, וציותה שיביא עוף.
ביחס לפעולת הכהן בקרבן העני כתוב בפרשה הקודמת "ושיסע אותו בכנפיו לא יבדיל" (א, יז). כשהעני מביא את הקרבן, לא מורידים לו את הכנפים, למרות ששריפתם יוצרת ריח רע, כדברי רש"י. מדוע לא מורידים להם את הכנפים? כדי שהמזבח יהיה שבע ומהודר בקרבנו של עני.
אם היו מורידים את הכנפים של העוף, הקרבן היה נראה קטן מאד. לכבודו של עני התורה השאירה אותם.
התורה דואגת לעני שלא יצטער, שהרי העשיר מביא שור והעני מביא משהו קטן יותר יחסית וקרבנו תוך כמה שניות נשרף כליל, אולם התורה הקפידה לשרוף גם את הכנפים, על אף שזה יקח יותר זמן ופחות מכובד, וכל זאת כדי לשמור על כבודו של העני.
