השמחה הראויה – דבר תורה – פרשת ראה
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ… שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַָה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (טז, יד-טו)
א. מדוע התורה הורתה ״והיית אך שמח״, לאחר שכתבה בפסוק קודם?
ב. משמעות המילים "והיית אך שמח" – מיעוט, מה רוצה התורה למעט?
הרמב״ם בהל' יו״ט (פ״ו ה״ב) אומר: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש, ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוונו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז). הא למדת שהעבודה בשמחה ואי אפשר לעבוד את ה׳ לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות״.
מבאר בספר אפיריון, שכוונת התורה במילים ״והיית אך שמח״, להדגיש שאדם יקפיד שיהיה רק שמח, ללא הוללות וסכלות.
דבר תורה – פרשת ראה
