השגחת הקב"ה בעולם, לפעמים בניגוד למה שנראה
מַחֲנֵה דָן… וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת (ב, כה-כו)
במנין כלל ישראל, אנו מוצאים דבר מעניין אצל שבט דן. שבט דן היה השבט השני בגודלו במחנה בני ישראל במדבר, לאחר שבט יהודה, שהיה הגדול ביותר.
כל צאצאי שבט דן יצאו מבן אחד שהיה לדן, שמו היה חושים (שהיה חרש). החפץ חיים מעיר שכל שבט דן הגדול יצא רק מבן אחד של דן – חושים.
לעומתו, לבנימין היו עשרה בנים והוא היה השבט הקטן ביותר מבחינה מספרית, (נוסף לשבט לוי, שהיה קטן מאד מבחינה מספרית).
אומר החפץ חיים, שבדרכי הנהגתו של הקב"ה אנו למדים, שכשרוצה הקב"ה לעשות שבט, שיהיה השבט הגדול ביותר, הרי הוא יכול להוציא זאת גם מבן אחד של דן. ולעומתו כשרוצה ששבט בנימין יהיה שבט קטן, הרי הוא יכול לעשות זאת גם מעשרה צאצאים של בנימין.
עוד אומר החפץ חיים שרואים מכאן שכל אחד צריך לעשות מה שמצופה ממנו, בהתאם לכלים שנותן לו הקב"ה, ועליו להודות לה' על מה שקיבל, גם אם לפעמים נראה שקיבל פחות.
