הקשר שבין תוכחה למניעת שנאה
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
מדוע נסמכה אזהרת 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ' לאחר הוראת 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ'?
רשב"ם: "אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב [בפיו שלום את רעהו ידבר] ובקרבו ישים ארבו, לא טוב [הדבר אשר אתה עושה], אל תשנאהו בלבך, אלא הוכיח תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום".
בכור שור: "שאם יעשה לך אחיך דבר שקשה בעיניך, לא תשנאנו בתוך לבבך, אלא הוכיחנו ואמור לו: למה עשית לי כזאת? דשמא לא נתכוין למה שאתה סבור, או נאנס, או שום טעם יש בדבר שיאמר לך, ומתוך כך תדע שלא עשה עמך שלא כהוגן".
רמב"ן: 'הוכח תוכיח' היא מצוה אחרת, ללא קשר לציווי בחלק הראשון של הפסוק.
רבי חיים פלטיאל: "אף על פי שאמרתי לך: 'כי תראה חמור שונאך', ומוקמינן לה בשונא ישראל שעשה עבירה, אפילו הכי 'לא תשנא את אחיך בלבבך', אלא 'הוכיח תוכיח את עמיתך', עד ק' פעמים".
הדר זקנים: "שאם שמעת שאומרים עליו שום דופי אל תשנאהו בלבבך, אלא 'הוכח…' כלומר תחקור הדבר ותפשפש אם זה אמת שאומרים עליו. ואם לא תחקור היטב האמת אם תשנאהו 'תשא עליו חטא'".
