הקשר שבין מצות פטר חמור לכניסה לארץ
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ (יג, יא)
מדוע תלתה התורה את מצות פטר חמור בכניסה לארץ?
רש"י: "יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנס לארץ ותקיימוהו שם".
בכור שור: ללמדנו שציווה הקב"ה לקדש את כל הבכורים, גם אלו שנולדו בארץ ישראל, ולא רק את הבכורים שיצאו ממצרים, שהיו בנס.
אור החיים: חז"ל אמרו שכל מצוה שתלויה בגוף, אין חילוק לגבי חיוב קיומה בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, חייבים לקיימה בכל מקום. על אף שמצוות בכור אדם ופטר חמור נוהגות גם בחו"ל, התורה קשרה אותן לכניסה לא"י, כדי לחזק, שעם חלוקת הארץ ויישובה, לא יפנה כל אחד לנחלתו וישכחו את מצוות ה', שלא יהיו בבחינת 'וישמן ויבעט'.
הנצי"ב מוולוז'ין: בתחילה ביאר את חוזק היד העיקרי, קבלת מלכות שמים והשגחת הקב"ה. פסוק זה עוסק בחוזק יד השני, קידוש כל בכור. התורה חיברה זאת לכניסה לא"י משום שבהיותם במדבר הקב"ה הלך לפניהם והראה את הנהגתו, ולא היה צורך למנהיגים נוספים. אולם משיכנסו לארץ ישראל, ולא יהיה כבוד ה' בגלוי, יידרשו לאנשים מיוחדים, ועל כן ציווה על הבכורים, וקשר זאת לכניסה לארץ.
