הקשר שבין המגיפה למנין בני ישראל
וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר (כו, א)
מדוע ציינה התורה את המנין בהקשר למגיפה ולאחריה?
רש"י: "משל לרועה, שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין".
אבן עזרא: "וטעם 'אחרי המגפה' – בעבור שאמר השם: 'לאלה תחלק הארץ' (לקמן פסוק נג)".
ריב"א: "מפני מה נפרד פסוק זה? להודיעך כי פרשת 'צרור' (=ציווי הקב"ה להרוג את המדינים) לא היתה אלא לאחר זמן בפרשת ראשי המטות (=פר' מטות) גבי 'נקום נקמת בני ישראל', ולמה נאמרה כאן? לפי שהיתה המגפה ונפלו כ"ד אלף מישראל. אמר להם הקב"ה: בני נפלו והמחטיאים לא יפלו? וכבר כתבתי בתורתי 'ואת הבהמה תהרוגו', ומה בהמה שאין בה דעת הואיל ובאה תקלה על ידה תהרג אלו המדיינים שהכשילו את בני על אחת כמה וכמה. לכך נאמר 'צרור' אחר 'ויהי המגפה', זה בשביל זה".
רבי חיים פלטיאל: "כשכלו מתי מדבר וציוה הקב"ה למנות אותם שנשארו, שילחמו עם הכנעניים".
הנצי"ב מוולוז'ין: "עיקר המנין היה בשביל חלוקת הארץ כמבואר להלן, משום הכי הקדים הכתוב שהיה אחרי המגפה, ונשארו כולם שעומדים לירש את הארץ".
