הקשר שבין הברכה להבאת המטעמים
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (כז, ד)
מדוע יצחק כרך את ברכתו עם הבאת מטעמים?
בכור שור מבאר שיצחק רצה שעשו לא יפסיד ממכירת בכורתו, ואמר לו לעשות לו סעודה, שהרי מכר את בכורתו עבור אכילה אחת, ורצה להשיב לו עבור סעודה, שבה יתן לו את הברכות. נוסף לכך, דרכם של אנשים נכבדים לעשות סעודה כשמקבלים שררה.
טור מתרץ שיצחק אמר לעשו, שכתוצאה מאכילה הוא הפסיד את בכורתו, ובאמצעות האכילה תחזור אליו בכורתו.
ספורנו מבאר שעל אף שיצחק לא הכיר את כל גודל רשעתו של עשו, עם זאת הוא לא ראה אותו כראוי שתחול עליו הברכה שבליבו לברכו, וביקש שיצוד לו ויכין לו מטעמים, שיעשה מעשה חיובי וחשוב שתחול עליו הברכה. ואכן כשבירך את יעקב לאחר מכן, ידע שהוא ראוי לברכה ועל כן לא ביקש ממנו להכין לו מטעמים או כל דבר אחר, אלא בירך אותו מיד, באמרו 'וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ'.
