הקרבנות והתפילה
יש מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם, לגבי מהות קרבנות. הרמב"ם (בספר מורה נבוכים) כתב שהקרבן נועד לבטל את העבודה זרה של הגויים והרמב"ן, בפרשתנו כתב שמקריבים קרבן, כדי שיחשוב שכל מה שעושים לבהמה היה ראוי לעשות לו, וכך ירגיש שעליו לעשות תשובה ויתקרב לה'.
כשאדם מתפלל, עליו לחוש שהוא דומה למקריב קרבן, שהרי התפילה היא במקום הקרבן (שו"ע סי' צח סעיף ד). דמיון רב בין התפילה להקרבת הקרבן:
- כשם שמחשבה פוסלת בקדשים, כך צריך ליזהר שיתפלל בכוונה ולא יערב בתפילה מחשבה אחרת.
- צריך להתפלל מעומד, כשם שהעבודה מתבצעת בעמידה.
- קביעות מקום כקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטת ומתן דמיו.
- הקפדה בתפילה שלא יחוץ דבר בינו לקיר, כשם שבקרבן כשיש חציצה בינו לכלי, זה פוסל.
- ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כשם שלכהנים היו בגדי כהונה מיוחדים.
