הציווי על שבת בתחילת פרשת המועדים
אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ (כג, ב-ג)
לאחר שכתבה התורה 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי', מדוע פותחת בציווי על השבת?
רמב"ן: "פירוש 'מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש…', אבל השבת תשמרו לעשות אותה 'שבת שבתון' מכל מלאכה שבעולם, כי יזהיר בשבת פעמים רבות. וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש".
רבינו בחיי: "הזכיר השבת בכלל המועדים כי יום מועד הוא, והזכיר בו 'שבת היא לה' אלהיכם בכל מושבותיכם', ולא אמר 'חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם', שאילו אמר כן היה במשמעו שינהוג איסור המלאכה בכל מושבות לדורות, ואף בבית המקדש. אבל עתה כשהזכיר 'בכל מושבותיכם' בא הכתוב לאסור מלאכת השבת בכל מושבותינו בלבד, לא בבית המקדש".
כלי יקר: "להקדים מצות השבת לעיבור, לומר לך שאין העיבור דוחה שבת".
אור החיים: "מתחילה ציווה ה' כי עיקר המועדות תלוי בזמנים אשר יקראו אותם, וחש הכתוב שיטעו לומר שבכלל זה גם כן קדושת יום השבת אם יסכימו לדחותו מיומו ליום אחר יתקדש על פיהם, לזה חזר ופירש 'אלה הם מועדי ששת ימים…', פירוש אלה שהם שבתות הם מועדי מועדים שקבע הבורא ואינם בגדר השתנות".
רבי יעקב קמניצקי: "מה שהקדים לפרשת המועדות את השבת, נראה לי דבאמת כל אומה ולשון יש להם רגלים ומועדים שונים, וא"כ בכדי שלא תטעה שגם המועדות שלנו גם כן ככל מועדי הגוים הם, הקדים שבלעדי השבת אין שום חשיבות במועדיכם – כי מבלעדי מקרא קדש של השבת אין שום קדושה במועדיכם".
