הצורך של משה לשאול את הקב"ה מה דין בנות צלפחד
וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (כז, ה)
מדוע משה היה צריך לשאול את הקב"ה על כך, וכי לא ידע מה הדין במקרה זה?
מדרש תנחומא: "ריש לקיש אמר: יודע היה משה דין זה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה אמרו להן: דין של נחלה הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו. באו אצל שרי חמשים, ראו שכבדו אותם שרי עשרות אמרו: שרי חמשים אף אנו יש גדולים ממנו, וכן לשרי מאות וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים השיבו כולן כענין הזה שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם. הלכו לפני אלעזר, אמר להם: הרי משה רבינו, באו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר משה: אומר להם את הדין ואטול את גדולתם? אמר להם: אף אני יש גדול ממני לפיכך 'ויקרב משה'".
מדרש אגדה: "יש אומרים שנענש משה על שסילק את עצמו מן הדינים ולכך נו"ן של 'משפטן' ארוך".
רש"י: משה ידע את ההלכה, ופרשה זו היתה ראויה להכתב על ידו, אולם זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן הפרשה.
חזקוני: "יודע היה משה שהבנות נוחלות, על מה נחלקו? אם יירשו בראוי כבמוחזק, אם לאו".
רבי חיים פלטיאל: משה ידע את דינן, אולם לא ידע אם הן נוטלות כדין בכור, ולכן הקריב את דינן לפני הקב"ה.
רבינו בחיי: הלכה זו נחשבת לאחת מההלכות הפשוטות, שגם אומות העולם יודעים ומכירים מסברא. נתעלם ממנו, כעונש על שאמר "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי" (דברים א, יז)".
