העושה רצונו של מקום זוכה לשמוח בחלקו – דבר תורה – פרשת ראה
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' (טו, ד)
רש"י מבאר את השאלה המתבקשת: "ולהלן הוא אומר 'כי לא יחדל אביון'? אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום – אביונים בכם".
דבריו תמוהים, הרי רואים גדולים וצדיקים שהם אביונים, אם כן איך ניתן לתרץ שהאביונות תלויה בישראל, אם עושים רצונו של מקום או לא?
בספר 'תוספת ברכה' ביאר רבי ברוך אפשטיין, עפ"י חז"ל (אבות פרק ד, משנה א) שאמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו, מי שמקבל עליו את מצבו החומרי בשמחה, נקרא 'עשיר' הגם שאין לו ממון גשמי. לעומתו, זה שאינו שמח בחלקו שגזרו לו מן השמים וכל הזמן מחפש לעצמו עוד ועוד, גם אם יש לו ממון רב, אינו נקרא עשיר.
ההבדל בין 'עני' ל'אביון' בלשון הקודש, הוא שהעני מבקש לעצמו די מחסורו, ואילו האביון מתאווה תמיד לדברים שהם מעל השגותיו. לפי זה, מבאר ה'תוספת ברכה', זהו שפירש רש"י "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום – אביונים באחרים ולא בכם", יען כי העושה רצונו של מקום זוכה לשמוח בחלקו.
דבר תורה – פרשת ראה
