טז, ד וַיֹּאמֶר ה'… הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא
הסבא מנובהרדוק אמר שהניסיון הוא דמיון. והסביר במשל לאדם שבדרך הילוכו בשבת נתקל במטבע נוצצת שנראתה לו כמטבע זהב. משהבין שהיא מוקצה החל לחפש היתרים לטלטלה, משום שרצה בה מאד.
הזדמן למקום חלפן מומחה, בקי בטיב מטבעות והתבונן במטבע וקבע באופן ברור על פי ראייה, שמטבע זה הוא אסימון שאין לו כל ערך. מיד רווח למוצא והסתלק משם. הניסיון שהיה לו נעלם לנוכח דברי המומחה.
כך גם נסיונות העולם הזה, כל עוד אנו סבורים שמטבע זהב מונח לפנינו הנסיון קיים. בשעה זו תבער בנו אש היצר ונחפש היתרים שונים כדי להתיר לנפשנו את תאוותיה. אולם אם נסיר את המסווה מעל פני היצר ונוכיח לעצמנו ולזולתנו שכל הנסיונות הינם דמיון ותו לא, אם נחדיר ללבנו שמטבע הזהב הוא רק אסימון נוצץ ללא כל ערך, מיד כל הניסיונות ייעלמו ודרכנו תהיה סלולה לפנינו כמישור להתעלות רוחנית ולעליה בדרך ה'.
