הנגיעות האישיות גרמו למרגלים לחטוא
יג, ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה… כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה
רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו"
מה אירע למרגלים, שרובם התקלקלו לאחר שהתמנו לתפקיד?
ביאר בספר 'ברכת פרץ', שאכן כשהתמנו הם היו עדיין כשרים, אבל בין המינוי להליכה הם התקלקלו. נמצא שבשעת הליכתם הם כבר הלכו בעצה רעה.
מטבעם הם היו אנשים כשרים וצדיקים, אולם לאחר שהתמנו התעוררה אצלם 'נגיעה' ואמרו בליבם שאין זה לפי כבודם להתמנות לתפקיד פשוט כזה – ללכת לבדוק את מצב הארץ ולשמש בתפקיד פשוט של 'מרגלי מלחמה' – המתאים לכל חייל פשוט, אלא וודאי יש להם תפקיד מכובד – להיות 'שופטים' ובעלי סמכות, להכריע אם ראוי להיכנס לארץ או לא, וכיון שנכנסה אצלם מחשבת כבוד, הם נעשו 'נוגעים' בדבר, וכבר השתכנעו שהם לבדם יכריעו אם להיכנס לארץ, כי הנגיעה משבשת את האדם ומוציאה אותו מדעתו זו הייתה סיבת מפלתם.
