המשפחתיות
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ (יב, מו)
התורה מורה בפרשתנו כמה הוראות בהקשר למצוות קרבן הפסח, אחד מהם 'בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל'. מה ביאור וטעמו של ציווי זה?
מבאר רש"ר הירש שהציוויים על אופן אכילת הפסח נכתבו כאן באמצע סידרת הוראות בדבר כשירות המורשים לאוכלו. מקומם של ציוויים אלה זורע אור על משמעותם, שהרי מראש נקבע אופייה של מצוות פסח: בניין הבית היהודי וקידושו. לא יחידים ולא המון עם, אלא בתים, אנשים שהתאחדו בקבוצות משפחה, הם היסוד שעליו בונה ה' את עמו. בתי ישראל הם המטרה העיקרית להשגחתו וכל בן ישראל מצטרף ל"צאן מרעיתו", כאחד מבני הבית.
הציווי מעניק לכל בית, בייחודו, חשיבות וקדושה. בעוד הציוויים הקודמים דורשים שהבית יורכב מבנים, השותפים לרוח הכלל, הרי פסוקים אלה מנשאים כל בית ובית לדרגה ולחשיבות של מקדש. הוא מהווה "חוג קדוש וסגור", שאין להפקיע ממנו לא בן מבניו, ולא חלק מקרבן.
לראשונה קוראים אנו בתורה על חשיבותו של הבית, של המשפחתיות. התא המשפחתי הינו החממה הטובה ביותר לגידול ילדים ולחינוכם, כפי שלמדים אנו מציווי התורה.
