הכרת הטוב – לפרשת וארא
ז, יט וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם… וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם
רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן".
איזו מעלת הכרת הטוב יש במניעת הכאת הדומם, והרי היאור אינו מרגיש בכאב המכה?
הכרת הטוב אינו רק תשלום "גמול" למטיב על מה שעשה עמו טובה, אלא יסוד הכרת הטוב בהרגש שצריך להרגיש תודה כלפי המטיב.
מידה זו שייכת גם כלפי דומם, כי מכה על דומם שהטיב עמו משפיעה על הרגש ליבו כלפי מי שהיטיב עמו. הכאת דומם היא סתירה מוחלטת לרגשי תודה שצריך להיות בלב למי שעשה לו טובה, ולכן לא הכה משה רבינו את היאור כדי שלא יפגם בנפשו מידת הכרת הטוב.
הכרת הטוב היא יסוד לכל עבודת האדם, ואמרו חז"ל: "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה", כפירה בטובת חברו עושה רושם בנפשו, שמתרגל שלא להכיר טובה למטיבים עמו, ועלול להגיע לכפירה בחסדי הקב"ה.
