היכר שמירת יום השבת
כג, ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
מה ביאור המילים "בכל מושבותיכם", וכי יעלה על הדעת שאין צריך לשמור שבת בכל מקום?
כל העמים בחרו להם יום אחד למנוחה, ואפילו במצרים, מצינו במדרש שמשה רבינו פעל אצל פרעה שישבתו יום אחד בכדי שיהא להם כח לעבוד כל ימי השבוע.
איך ניתן לדעת האם כוונת האדם בשמירת השבת לנוח יום אחד או שכוונתו לקיים מצוות ה'?
אדם המתגורר בין האומות, שקבעו יום אחר בשבוע למנוחה, ולמרות זאת מוסיף לשבות גם ביום השבת, כוונתו במנוחה לקיים מצוות בוראו, שהרי לצורך מנוחת הגוף היה שובת ביום אחר.
כוונת התורה במילים "שבת היא לה'", שיש לשמור שבת משום שהיא מצות ה', שניכר בשמירת השבת "בכל מושבותיכם", גם בין האומות.
