הזכות שהיתה לבעלי החיים, שזכר אותם הקב"ה
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (ח, א)
איזו זכות היתה לבעלי החיים, שזכר אותם הקב"ה?
מדרש תנחומא (סימן יא): "אם לנח נזכר, למה לחיה ולבהמה? אלא יתברך שמו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר… ללמדך שאף הם עירבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו, וקרא הקב"ה לנח ויאמר לו: בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן שנאמר 'מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה', טהורה כשם שנבראת, וכיון שיצאו מן התיבה העיד עליהן הקב"ה שלא ערבבו משפחותם, שנאמר 'לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה', לפיכך נזכר להם הקב"ה עם נח".
רש"י: "מה זכר להם לבהמות? זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן, ושלא שמשו בתיבה".
אבן עזרא: הקב"ה זכר את השבועה שנשבע לנח, שבנוסף להצלתו האישית, יציל גם את בעלי החיים מהמבול.
הנצי"ב מוולוז'ין: המילים "אֲשֶׁר אִתּוֹ" מורות שזכר הקב"ה את הבהמה בעבור שמשמשת את נח, שבשבילו נברא העולם.
