הדימוי של שבט יששכר לחמור. דבר תורה – פרשת ויחי
יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (מט, יד)
מה הדימוי של שבט יששכר לחמור?
המלבי"ם ביאר שטבעו של יששכר הוא של איש אוהב מנוחה ולשבת בארצו, ולכן המשיל אותו יעקב לחמור בעל עצמות, שאין אופיו ללכת למרחקים, אלא רק לרבוץ בין המשפתים, ולבחור לשכון בגבול ארצו, שגבל עם זבולון שכנו.
ביאורים אחרים כרכו את תכונותיו של יששכר, כשבט לומדי התורה, עם טבע החמור. רש"י הסביר שכמו חמור חזק בעל עצמות, שמטעינים עליו משא כבד, ונמצא כל היום בשטח, ומהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח, רובץ בין הדרכים שבהן מוליך את הסחורה, כך יששכר נוהג ביחס לעול תורה, שסובל כמו חמור חזק.
תולדות יצחק ביאר שהדימוי לחמור הוא כנגד ארבעה תנאים שנצרכים לעוסק בתורה: א. שיהיה לו כח גדול, הואיל והתורה מתשת כוחו של אדם, על כך אמר 'חֲמֹר גָּרֶם', שהוא בעל כוח. ב. שיהיה לו ישוב הדעת, שלא יהיה לו טורח וצער, אלא מנוחה, ועל כך אמר 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב'. ג. שתהיה הארץ שיושב בה עושה פירות רבים ובזול, ועל כך אמר 'וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה'. ד. שיהיה לו רצון ללמוד, ועל כך אמר 'וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל'.
דבר תורה – פרשת ויחי
