הדבקות בהקב"ה – בכל עת – דבר תורה לפרשת ואתחנן
לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (ה, כז)
מששלח הקב"ה את משה ללכת אל עם ישראל, מדוע ציווה אותו מיד בסמוך "ואתה פה עמוד עמדי", הרי משה לא יכל ללכת בלי לזוז ממקומו?
אמנם, פשט הפסוק שמשה ילך וישוב לאחר שביצע את שליחותו לישראל. אך אם כן, היה צריך לומר 'ואתה שוב ועמוד עמדי'.
רבי דויד שפירא מדינוב בספרו 'צמח דויד' ביאר כך את הפסוק: משה זיכך את עצמו עד שזכה בכל מעשיו ופעולותיו להיות דבוק בהקב"ה בלא הפסק מחשבה דיבור ומעשה.
בפסוק זה, בו קיבלו ישראל היתר לשוב לענייני החומר, רמז הפסוק על מעלתו של משה כששינה מהלשון ואמר "לך אמור להם… ואתה פה עמוד עמדי", לאמור: באותו זמן שהלך משה ברגליו ובגופו לבצע את שליחות הקב"ה, נותרו נשמתו וחושיו דבוקים בשכינה שהיתה על הר סיני.
דבר תורה לפרשת ואתחנן
