הגנת הקב"ה על בני ישראל – דבר תורה – פרשת ואתחנן
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְהֹוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר (ה, ה)
משמעותה של המילה 'לֵאמֹר' בסוף הפסוק אינו מובן, מה מובנה?
בספר 'קודש הילולים' ביאר שכשחטאו בני ישראל בעגל, עלה משה להתחנן ולהמליץ טוב בעדם, כפי שהביא רש"י (שמות כ, ב): "ולמה אמר (הקב"ה בעשרת הדברות) לשון יחיד, 'אלוקיך'? ליתן פתחון פה למשה ללמד סנגוריה במעשה העגל. וזהו שאמר 'למה ה' יחרה אפך בעמך': לא להם ציווית 'לא יהיה לכם אלוהים אחרים', אלא לי לבדי".
אם הייתם עולים להר סיני, הראה משה לישראל את חסדי המקום ברוך הוא, הייתם שומעים בעצמכם מפי הגבורה "אנכי ה' אלוקיך" בלשון יחיד, ובחטא העגל לא יכולתי ללמד עליכם סנגוריה.
אם כן, העובדה ש"אנכי עומד בין ה' וביניכם… להגיד לכם את דבר ה'… ולא עליתם בהר", ובשלה אמר הקב"ה את הדברים בלשון יחיד "לאמור" לי שאומר אותם לכם, היא שהצילה אתכם מכליה…
דבר תורה – פרשת ואתחנן
