רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס (יז, טז)
מדוע פתח התורה בלשון רבים "לא ירבה לו סוסים", וסיימה בלשון יחיד "למען הרבות סוס"?
ביאר ה'חפץ חיים', שתכונתו של האדם, שכשעובר עבירה, בפעם הראשונה אינו עובר בקלות. אך לאחר שעבר בפעם הראשונה, העבירה הופכת לדבר "סביל", שניתן לעשותו, לא נורא כל כך. כפי שאומרים חז"ל: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר".
קמעא קמעא הוא מידרדר מטה מטה, עד שיגיע לידי כך שכדאי יהיה בעיניו לעבור עבירה זו גם עבור רווח זעום, ופעמים אף כשידע שיפסיד ממון.
על כך מזהירה אותנו התורה, בצוותה על מלך ישראל: "לא ירבה לו סוסים", שכן, כרגיל, בתחילה לא ישיב את העם מצרימה בשביל סוס אחד, תחילה יתאוה לרכוש סוסים רבים, לאחר מכן, משיתפס לתאוה של רכישת הרבה סוסים, נקל יהיה כבר בעיניו להשיב את העם מצרימה גם בשביל סוס אחד "למען הרבות סוס".
דבר תורה – פרשת שופטים