דחיית מעשה שלילי
אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה… וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים (כב, כ-כב)
לאחר שהקב"ה בעצמו אמר לו שהוא יכול ללכת, מדוע כעס עליו על שהלך איתם?
רבי דוב וויידנפלד, הרב מטשעבין דייק מלשון הפסוק "כי הולך הוא", שבתחילה בלעם אכן הלך ברגליו כשהיה בחברת אחרים, ולכך הסכים הקב"ה, אולם משהתבקש לקלל את ישראל, לא זו בלבד שלא הלך ברגל, אלא "ויקם בלעם בבוקר" לחבוש את האתון. הוא עשה זאת במהירות ובזריזות.
ועל כן, "ויתייצב מלאך השם בדרך לשטן לו". וכל כך למה? אצה לו הדרך, "והוא רוכב על אתונו".
הקב"ה אישר לו ללכת ברגל, אך לא לרכב על החמור בזריזות.
לפעמים יש וחייבים להעניש מישהו, לגעור בו, או אפילו לנקוט עונש מעשי. אם עומדים להעניש, וניתן לדחות מעט את העונש או כל דבר שלילי שנדרש לעשותו, עדיף לא למהר.
