דבר תורה לפרשת נח – שחרור הדרגתי

וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה (ח, י)

היונה נשלחה 3 שילוחים שונים, ובכל פעם נקטה התורה לשון אחרת: בראשונה כתוב 'מֵאִתּוֹ', בשניה – 'מִן הַתֵּבָה' ובשלישית – 'וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה', ללא תוספת ביאור. מה ההבדל בין השליחויות?

האלשיך מדייק בשינויי הלשון, בהתאם למצבים השונים שבהם היתה היונה: בשילוח הראשון חששה היונה מהבלתי נודע שמחוץ לתיבה ועל כן לא מיהרה לעזוב את התיבה. מסיבה זו נצרך נח להוציא את ידו החוצה ולשלחה פיזית מתוך אחיזתו ועל כך כתוב: "מֵאִתּוֹ".

בשילוח השני, לאחר שכבר טעמה מן המציאות שבחוץ, פג החשש הראשוני. די היה להביאה עד מפתן חלון התיבה, ומשם פרשה כנפים מעצמה, ועל כך כתוב: "מִן הַתֵּבָה".

בשילוח השלישי, כשכבר הבחינה בעלי הזית ובניצני החיים המתחדשים, נקשרה נפשה אל המרחב. הפעם לא נדרש נח לשום פעולת הולכה או סיוע. די היה בפתיחת הפתח, ועל כך כתוב: "וַיְשַׁלַּח", והיא פרחה אל דרכה העצמאית מאליה.

התורה מלמדת אותנו כיצד נבנה אמון, צעד אחר צעד, עד לפריצת הדרך העצמאית. ניתן ללמוד מכאן, שכל יציאה מאזור הנוחות, בין אם בחינוך ילדים, בין אם בהתחלה מקצועית חדשה, מלווה בחששות ובפחדים טבעיים. השלב הראשון דורש אחיזה קרובה וליווי צמוד ("מֵאִתּוֹ"), ורק בהמשך מתאפשר שחרור הדרגתי. שינוי תודעתי אינו מתרחש ברגע אחד, אלא נבנה נדבך על גבי נדבך במדרגות של ביטחון וניסיון חיים.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6