דבר תורה לפרשת נח – איפוק זמני או תיקון הנפש?

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ… אֶל הַתֵּבָה. הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ… (ז, יג-יד)

הנביא ישעיהו התנבא שלעתיד לבוא, כשיגיע המשיח, ירבה שלום בעולם, וכך כותב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" (ישעיהו יא, ו).

מהו החידוש בחזון זה, והלא כבר בתיבת נח גרו כל בעלי החיים יחד, זאב לצד כבש ונמר עם גדי, במשך שנה תמימה, בלא שהזיקו זה לזה?

חילוק יסודי מפריד בין השנים: בתיבת נח שלטה אימת המבול. הברואים הבינו שחייהם תלויים מנגד, ומתוך כורח ההישרדות כבשו את תאוותם ואת טבעם הטורף. היה זה "שלום של אילוץ", פרי מצוקת חירום זמנית. על כן, משיבשה הארץ ויצאו מהתיבה, שבו מיד לטבעם הפראי.

לעומת זאת, שלום הגאולה אינו תולדה של פחד או איום קיומי. בימות המשיח תתעלה הבריאה כולה מתוך הרחבת הדעת: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'". אין מדובר באיפוק מאונס, אלא בתיקון פנימי שורשי שבו ייעלם הפירוד מעיקרו וייכון שלום נצחי.

נתפלל שנזכה לראות בהתגשמות החזון, ונדע אף אנו לכונן בינינו אחדות אמיתית הנובעת מחיבור ושותפות של אמת, ולא רק בשעת סכנה.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6