דבר תורה לפרשת כי תבוא – לראות את האור בחושך

שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ (כח, לא)

ידועים דברי רבותינו ז"ל שגם פסוקי התוכחה שבתורה אינם מביאים עמם חלילה אבדן או נקמה, אלא הם ביטוי של תיקון עמוק ואהבה אלקית מוסתרת. מתחת למעטה התוכחה הגלוי צפונה ברכה מרובה.

כיצד ניתן למצוא את הברכה והנחמה בתוך פסוק התוכחה?

החיד"א, בספרו 'נחל קדומים' מסביר שפנימיות התוכחה שורשה באהבה אלוקית. כדי לחשוף את הברכה, יש לקרוא את מילות הפסוק בסדר הפוך, מסופו לתחילתו: "מוֹשִׁיעַ לְךָ, וְאֵין לְאֹיְבֶיךָ נְתֻנוֹת. צֹאנְךָ לָךְ יָשׁוּב, וְלֹא מִלְּפָנֶיךָ גָּזוּל חֲמֹרְךָ, מִמֶּנּוּ תֹאכַל, וְלֹא לְעֵינֶיךָ טָבוּחַ שׁוֹרְךָ".

סמך לרעיון זה מוצא החיד"א בפסוק בספר תהילים מזמור קמט: "לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו". לאומות העולם נעשה ה"מִשְׁפָּט כָּתוּב", כפשוטו כפי שנכתב. אך לעם ישראל, חסידיו, "הָדָר", בלשון ארמית משמעו 'חוזר' ומתהפך. הקב"ה הופך את סדר הקריאה ואת התוכחה עצמה ממידת הדין לברכה שלמה ולתשועת עולמים.

התוכחה הגלויה היא מעטה חיצוני, שבפנימיותו טמונה ברכה שלמה ומוצפנת. כשמתבוננים בעומק הדברים מתוך אמונה, מבינים שהשיבה אל ה' הופכת את הקערה על פיה ומגלה ש"הדר הוא לכל חסידיו", כל תוכחה נהפכת לברכה.

חז"ל מלמדים שייסורים ותוכחות אינם נקמה, אלא ביטוי של תיקון ואהבה אלוקית. הכרת יסוד זה מעניקה לאדם כוח וחוסן נפשי בעת משבר. גם כשנסיבות החיים נראות קודרות ומורכבות, בתוכן מקופל ניצוץ של טובה וברכה. התפקיד בעבודת הלב הוא לדעת "להפוך את הסדר" ולחפש את האור הנסתר.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור