דבר תורה לפרשת כי תבוא – כוחה של צעקה

וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ (כו, ז)

רבי ירוחם ליבוביץ, אמר שמפרשה זו רואים יסוד חשוב.

ללא כוחה של התפילה, לא היתה 'יציאת מצרים' יוצאת לפועל.

שהרי עמדו לבני ישראל זכויות רבות וטעמים כבדי משקל שבגינם היו ראויים להיגאל: ראשית, הבטחת הקב"ה, כפי שאנו אומרים בליל הסדר: "ברוך שומר הבטחתו לישראל".

שנית, זכות האבות הקדושים, שבכוחה היה להוציאם מכור הברזל, כפי שנאמר: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב, כד). ואף על פי כן, כל אלו לא הספיקו עד שהפעילו את כוח התפילה, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם".

וכך מבאר הרמב"ן (שמות ב, כה): "כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם – לא היו ראויים להיגאל, אלא מפני הצעקה קיבל תפילתם ברחמיו". הרי ללמדנו: כל הזכויות וההבטחות עמדו כמפתח הממתין למנעול. רק כשבקעה הצעקה מן הלב, נפתחו שערי הגאולה. כוח התפילה אינו "עוד" זכות, אלא הצינור המפעיל את כל זכויותינו.

התפילה אינה מפלט אחרון, אלא תנאי ראשון. גם כשיש לאדם זכויות והבטחות, שום ישועה לא תתממש במלואה ללא פניה ישירה ושיח אישי עם בורא עולם.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור