הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה (יט, כ)
אברהם התפלל שהקב"ה לא יהפוך את סדום, ולמרות זאת סדום ועמורה נחרבו. לעומתו, לוט ביקש מהמלאכים שלא יהפכו את צוער, ובקשתו התקבלה. לעומתו, לוט, שאינו נמנה עם שורת ה"צדיקים הגדולים", פנה למלאכים בבקשה פשוטה, לחמול על העיר צוער הקטנה, ונענה לאלתר, כפי שאמר לו המלאך: "הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה".
כיצד יתכן שבקשתו של לוט פעלה את אשר לא פעלה תפילתו של אברהם?
חז"ל במדרש רבה (נ, א) מסבים את תשומת ליבנו להתבונן ברובד עמוק יותר: המלאך נשא פנים ללוט משום שלוט כיבד אותם והכניסם לביתו במסירות נפש, בניגוד לחוקי סדום האכזריים. המלאכים חשו מחויבות פנימית עמוקה של הכרת הטוב כלפי מי שגמל עמם חסד והגן עליהם.
ממלאכי השרת, שהכירו טובה ללוט על אכסניה של לילה אחד, עלינו ללמוד על חובתנו להכיר טובה לאנשים ולחברה הסובבת אותנו.
מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?
רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?
לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6