דבר תורה לפרשיות ניצבים-וילך – משפט לפי מידה

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם… מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ (כט, ט-י)

מדוע טרחה התורה לפרט שורה כה ארוכה של מעמדות ותפקידים, הרי כולם כבר נכללו בתיבת "כֻּלְּכֶם"?

בזוהר הקדוש מבואר שהמילה "היום" רומזת ליום הדין, ראש השנה. בבוא יום הדין כולנו ניצבים כאחד לפני מלך מלכי המלכים, אולם כל יחיד ויחיד נתבע בדיוק לפי מדרגתו, כוחותיו ותפקידו הייחודי בעולם. דרכו של משפט שמים לתבוע מכל יהודי בדיוק לפי מצבו, מדרגתו וכוחות נפשו. תביעת הקב"ה מהטף אינה דומה לתביעתו מהנשים, ואין תביעת שמים מחוטב עצים ושואב מים כתביעה מה'ראשים והזקנים'.

יסוד זה מתכתב עם אמרתו הידועה של ר' זושא מאניפולי, שהיה רגיל לומר: כשאעלה לבית דין של מעלה, לא ישאלו אותי מדוע לא היית הבעל שם טוב. ישאלו אותי: זושא, מדוע לא היית זושא? שכן מן השמים אין תובעים מהאדם להגיע למדרגות של אחרים, אלא למצות עד תום את הכוחות והתפקיד שניתנו לו עצמו. תפקידו של כל יהודי הוא למצות את סגולות נפשו בנאמנות לשליחותו האישית לפני בוראו.

על כל אחד להימנע מתסכול ומהשוואה להישגי הזולת. הפירוט המדוקדק בפרשתנו מלמד שאין דין אחד אחיד לכל באי עולם. יום הדין אינו דורש מאיתנו להפוך לאנשים אחרים, אלא לתת דין וחשבון על מידת הנאמנות והעמל שהשקענו במימוש הפוטנציאל הייחודי שהעניק לנו הבורא.

 

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://did.li/gq4ZH