גליון תורתך שאלתי – קורח תשפ"ה

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

פירש רש"י: "מה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל".

והרי בהמשך הפרשה מבואר שטענת קרח היתה נגד אהרן הכהן, כפי שאמר: "וביקשתם גם כהונה", וכן "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו", ומדוע פירש רש"י שמחלוקת קרח היתה משום שהתקנא בנשיאות אליצפן בן עוזיאל?

אין בכך סתירה. המחלוקת החלה משום שקינא באליצפן, והמשיכה להתפשט כ"אש", בטענות גם נגד כהונת אהרן הכהן. זו דרכה של מחלוקת, שנפתחת בגחלת ובטענה קטנה, ומיד לאחר מכן מתפשטת והולכת עוד ועוד.

 

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה… וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (טז, ב)

לכל האנשים שבאו עם קרח היתה טענה שונה כנגד משה. ולמרות זאת התקהלו כולם יחד. תופעה זו חוזרת על עצמה בהרבה מחלוקות, פעמים רבות שמתאגדים אנשים שביניהם יש מחלוקת, כנגד גורם אחד.

המלבי"ם ביאר את דברי חז"ל: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים…" (אבות ה, יז), שבמחלוקת 'לשם שמים' לכל הצדדים במחלוקת יש מטרה אחת – לשם הקב"ה, ולכן סופה להתקיים. לעומת זאת, כשהמחלוקת אינה 'לשם שמים' כוונתו של כל אחד היא רק לטובת עצמו, ולכן אין סופה להתקיים.

החתם סופר ביאר את דברי חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ברכות דף סד), הואיל ובעולם יש רבים ששונאים את התלמידי חכמים, ממילא כולם עושים שלום כדי להלחם בתלמידי חכמים.

 

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים… (טז, ג)

פירש רש"י, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט ואשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה.

רבי יעקב ישראל קניבסקי, הסטייפלר ביאר ב'ברכת פרץ' שרואים את השקר של בעלי המחלוקת. שהרי לאורך כל המחלוקת טען קורח שהוא דואג לכלל ישראל, ולאלמנה, ולנשיא, וכלל לא דואג לעצמו. קרח ידע שאחד ישאר, והיה בטוח שהאחד שישאר יהיה הוא עצמו. לאחר ששמע קורח שרק אחד יחיה, לא היה אכפת לו שכולם ימותו, ובלבד שהוא יחיה.

 

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (טז, ד)

חז׳׳ל אמרו (מועד קטן יח.) שחשדו במשה באשת איש, וכל אחד קינא לאשתו ממשה, כפי שכתוב 'ויקנאו למשה במחנה'.

תמוה, לאיזה שפל הגיעו, האם היה להם חשש שמשה עובר על איסור אשת איש?

החולקים על משה חששו מ"תקדים אשת און בן פלת", שאשתו הצילה אותו. הם חשבו כיצד למנוע מאירוע דומה לשנות, שמשה לא ילך לדבר עם נשותיהם, שהן לא תשתכנענה.

הם מצאו פתרון. הם קינאו לנשותיהם ממשה, באופן שמשה לא יוכל לדבר איתן ביחידות. וברור שהם לא באמת חשדו אותו בכך.

 

בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו (טז, ה)

מדוע הציע להמתין עד הבוקר?

כותנות אור: באמירתו 'אל תפן אל מנחתם' ביקש משה שגם חלקם בתמידי ציבור לא יתקבל לרצון והאש לא תאכלנו. קרבן תמיד של שחר כבר נקרב באותו היום, ונשאר רק תמיד של בין הערביים, שזמנו כל הלילה.

משה אמר שרק בבוקר, כשנראה שלא התקבל הקרבן ולא נשרף, רק אז נדע שהקב׳׳ה לא רוצה אותם. לפני כן לא ניתן היה לדעת האם הקב׳׳ה רוצה אותם, משום שעדיין לא עבר הזמן שאמור הקרבן לעלות לרצון. ולכן חיכה עד הבוקר.

 

 

וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו (טז, יא)

רבי מאיר אריק: חז"ל אומרים (עירובין דף סה): שאדם ניכר בשלושה דברים: בכוסו, בכיסו ובכעסו. זה מרומז בפסוק זה.

את אהרן לא ניתן לבחון בכוסו משום שלכהן אסור לשתות יין. בכיסו גם לא ניתן, שהרי חז"ל אמרו (יומא יח.) "גדלהו משל אחיו", שעל הכהן הגדול להיות עשיר.

איך ניתן לבדוק אותו? בכעסו, ועל כך כתוב: 'ואהרן מה הוא', איך יודעים מה אהרן? 'כי תלינו עליו', כשתכעיסו אותו תגלו מה הוא.

 

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה (טז, יב)

רש׳׳י: מכאן שאין מחזיקים במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום.

מה החידוש בכך? ברור שאין מחזיקים במחלוקת, מדוע נדרש ללמד ולהדגיש זאת?

משה עשה מעבר לכך, הוא הרי ניסה לפייס אותם?

חתם סופר: דתן ואבירם הוחזקו 3 פעמים כבעלי מחלוקת:

1. הריגת המצרי (שמות ב, יד), 2. כשאמרו למשה ולאהרון: (שמות ה, כא) "הבאשתם את ריחנו". 3. כאן, אצל קרח.

מאחר והיתה להם חזקה של בעלי מחלוקת, היה צד שמשה לא יצטרך לחזר אחריהם, שהרי הם כבר הוחזקו כבעלי מחלוקת. התורה חידשה שאין חזקה להיות בעל מחלוקת, ולכן כיוון רש׳׳י בדבריו: מכאן שאין מחזיקים במחלוקת.

 

 וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו (טז, ה)

מדוע הוצרכו לנס, והרי ידעו כולם שמשה רבינו הוא הצודק, (שהרי ראו כולם שהמן ירד בריחוק מביתם)? ביאר רבי חיים קניבסקי ב'טעמא דקרא'

שהמן לא יכל להוות סימן, משום שיכלו לטעון שהמן ירד בריחוק משום שלא "נלחמו" מספיק "לשם שמים" במשה רבינו, ולכן הוצרכו לנס אחר.

 

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

פירש רש"י: ולא הזכיר בן יעקב, שביקש רחמים על עצמו, שלא יזכר שמו על מחלוקתם.

מדוע יעקב ביקש זאת?

ביאר הרב שך שכל מידה, בין טובה ובין רעה, באה מהאבות. יעקב ביקש שלא יזכירו את שמו, כדי להבהיר שהמידות של קרח לא באו ממנו.

 

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א)

רש"י: "קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?…". ביאר זאת רבי מנחם מנדל מקוצק: קרח שפיקח היה – מה ראה לשטות זו – להיות פיקח?