גליון תורתך שאלתי – פרשת וישב תשפ"ג

 

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו (לז, ה)  

מדוע יוסף סיפר לאחיו את חלומותיו, הרי ידע שזה מוסיף שנאה וקנאה?

רא"ש: יוסף ראה בנבואה ברורה – באספקלריא המאירה, ואסור היה לו לשמור את הדברים אצלו, שכן אמרו חז"ל שהכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים. בשל כך אמר שמוטב שיפול בידי אדם – בידי אחיו, מאשר שיפול בידי שמים, על שיכבוש נבואתו, ולא יפרסמנה.

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף (לז, יג)  

מדוע נקרא בשם 'יִשְׂרָאֵל'?

אלשיך: השם 'יִשְׂרָאֵל' מלמד על יושר, שדברי יעקב ליוסף נאמרו ביושר ובתמימות הלב.

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף (לז, לג)

מדוע יעקב הגיע למסקנה זו?

חזקוני: הסיק זאת מהימצאות הכתונת, שכן סבר שאילו היה נהרג ע"י לסטים, לא היתה נשארת הכתונת.

אור החיים: הסיק מלשון האחים 'זֹאת מָצָאנוּ', שמצאו רק את הכתונת, ללא עצמות או שאריות מהגוף. מכך הבין שחיה טרפה אותו וגררה את גופתו למקום משכנה ושם אכלה אותו.

וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו… לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם (לז, לה)

מדוע יעקב מיאן להתנחם?

מדרש אגדה: "אמר להם: מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי".

ספורנו: משום שחש שגרם לתקלה, ששלח את יוסף אל אחיו. חזקוני מוסיף שיעקב חשש, שמא פשע כששלח את יוסף לשם, וייענש על כך.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף (לח, כד) 

מדוע יהודה פסק שדינה בשריפה?

רמב"ן: יהודה היה המנהיג, ומששמע שכלתו זנתה, החליט שאין דינה ככל אדם, שכן בהיותה בתו של שם, במעשה זה היא מבזה את בית אביה.

וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר (לט, כ) 

האם פוטיפר האמין לדברי אשתו?

מדרש אגדה: "אמר: יודע אני שצדיק גמור אתה, אף על פי כן אתנך בבית הסהר".

רש"ר הירש: בעומק נפשו היה משוכנע פוטיפר בצדקת יוסף, אולם היה אנוס להגיב, רק מפאת מעמדו.

חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה (מ, א) 

מדוע המילים 'מֶלֶךְ מִצְרַיִם' מפרידות בין ה'מַשְׁקֵה' לבין 'הָאֹפֶה'?

כלי יקר: כדי להבדיל בין חטאיהם. חטאו של שר המשקים היה באונס, שכן לא יכל למנוע את כניסת הזבוב לכוס, בניגוד לחטאו של שר האופים, שהיה בפשיעה.

שפתי כהן: מלאכת המשקה היתה מכובדת, בעוד של האופה היתה בזויה. התורה כתבה את ה'מַשְׁקֵה' עם 'מֶלֶךְ מִצְרַיִם', ואילו את 'הָאֹפֶה' כתבה עם המילה 'לַאֲדֹנֵיהֶם'.

וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר (מ, טז) 

מנין ידע, הרי הפתרון טרם התקיים?

ברכות נה ע"ב: "שכל אחד ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חברו".

רד"ק: ראה בלבו שזה פתרון טוב, וחשב שגם פתרון חלומו יהיה טוב, שהרי 'החלומות הולכים אחר הפה'.