גליון תורתך שאלתי מס' 164 לפרשת ויצא תשפ"ה

 

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו (כח, יא)   

מדוע יעקב שם אבנים מראשותיו?

פסיקתא זוטרתא: "וכי לא היה לו ליעקב אבינו כר או כסת או שום דבר לשום מראשותיו? אלא אבן רמז לבניו שעתידין לקבל התורה דכתיב 'לֻחֹת אֲבָנִים' (שמות לד, א)".

 

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים (כח, כא)     

מה מקומם של מילים אלו, האם הן חלק מנדרו?

רש"י: יעקב לא התנה עם הקב"ה, אלא ביקש ששם הקב"ה יחול עליו.

רשב"ם: בקשה מהקב"ה, שיסייע לו בכל מעשיו.

רמב"ן: זה לא היה לא תנאי ולא נדר, אלא הבהרה, שניתן לקיים את המצוות בארץ ישראל כראוי. לפני יציאתו מהארץ, יעקב ביקש שיוכל לעבוד כראוי את הקב"ה גם בחוץ לארץ.

ספורנו: שמקבל עליו שהמרחם על בריותיו, יתנהג עמו במדת הדין.

 

 וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם (כט, א)     

והלא לעיל כתוב 'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה'? האם הלך לחרן או לארץ בני קדם?

רשב"ם: הלך לארם, שהיא ארץ בני קדם, שכתוב על ארם 'אֲרָם מִקֶּדֶם'.

אור החיים: יעקב הלך לחרן, אך בדרך הגיע לארץ בני קדם, הסמוכה לחרן.

 

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ (כט, ה)     

מדוע ייחס את לבן לנחור סבו ולא לבתואל אביו?

רד"ק: נחור היה ידוע ובעל השם, ונכבד יותר מבתואל, כפי שאמר לבן 'אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ'.

רמב"ן: היה זה כבוד לאברהם שייחסו את קרוביו למשפחתו, לנחור אחיו ולא לבתואל.

רבינו בחיי: על פי הכלל "בני בנים הרי הם כבנים", ייחוס לבן לסבו, כמוהו כייחוסו לבתואל אביו.

אברבנאל: הואיל ונחור היה גדול הבית ואחיו של אברהם.

 

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא (כט, ט)      

מדוע רחל רעתה את הצאן, ולא רועים גברים?

רבי יונתן בן עוזיאל: באותה תקופה היתה מכה בצאנו של לבן ונשארו מהם רק מעט צאן, ובעקבות זאת גירש לבן את הרועים שהיו לו.

רד"ק: כך היה מנהגם, הנשים היו רועות, וכן מצינו בבנות יתרו, שהיה גדול ונכבד במדין והיו בנותיו רועות.

אלשיך: משום שלא היו לו בנים, אלא רק בנות.

חתם סופר: משום שלא היו רועים שרצו לרעות את צאנו אפילו לא בשכר.

 

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב (ל, ז)   

לאחר שבלהה השתחררה, מדוע עדיין נקראה שפחה?

מדרש שכל טוב: "למה קוראן שפחות אחר שחרורן? שהיתה בהן עונה ושפלות ויהיו משועבדות וכפופות תחת ידי גבירתן כבתחילה".

הנצי"ב מוולוז'ין: ללמדנו, שעל אף שבלהה השתחררה, ולמרות שילדה בן שני, כשרחל טרם התעברה, לא התייחסה אליה בזלזול, כפי שהתנהגה הגר, שזלזלה בשרה, אלא ביחס לרחל היא עדיין היתה כשפחתה.

 

 וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי (ל, טו)   

מה ביאור דברי לאה, הרי יעקב עבד שבע שנים עבור רחל, ולא עבורה?

מדרש אגדה: "אמרה לאה לרחל: לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך".

חזקוני: לאה טענה שנישאה ליעקב לפני רחל, והיתה אשתו לפני שרחל התחתנה איתו, ורחל בנישואיה, נעשתה צרתה.

 

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי (ל, כה)    

מדוע יעקב ביקש מלבן ללכת רק לאחר שיוסף נולד?

רשב"ם: יוסף נולד כשנשלמו שבע השנים הנוספות שעבד עבור רחל. ומשהושלם חובו ללבן, ביקש יעקב לשוב לארצו.

רד"ק: כל עוד רחל לא ילדה, יתכן שללבן היו תירוצים לעכב את יעקב מלעזוב אותו, אולם משכל בנותיו ושפחותיו, שנתן ליעקב ילדו, לא היתה לו עוד סיבה לעכבם ומללכת.

 

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ (לא, יד)   

מדוע רחל ענתה לפני לאה?

רד"ק: משום שאהבה את יעקב מאד, באותה מידה שהוא אהב אותה.

רבי חיים קניבסקי: 'תרי קלי לא משתמעי', והיה צורך שמישהו אחד ידבר. הואיל ורחל היתה עיקרו של בית, היא דיברה בהסכמת אחותה, ונחשב ששתיהן אמרו, שכן היו שתיהן במעמד.

 

וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ (לא, יט)   

מדוע רחל גנבה את התרפים?

רש"י: רחל התכוונה להפריש את אביה מעבודה זרה.

רשב"ם: כדי שהם לא יודיעו ללבן שיעקב מתכוון לברוח.

רמב"ן: התרפים הם מורי שעות, ורחל חמדה אותם, ולכן לקחה אותם.

משך חכמה: כדי שהקב"ה ייראה אליו בדרך ויזהיר אותו. שהרי הקב"ה לא מתגלה במקום שיש בו עבודה זרה.

 

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן… וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (לא, כד)   

מדוע שלבן לא ידבר איתו 'מִטּוֹב'?

מדרש אגדה: "ולמה הזהירו הכתוב שידבר בטובה? לפי כשהיה מדבר בטובה היה מזכיר עבודה זרה, אלהי אברהם ואלהי נחור שהם שופטים בינותינו".

פסיקתא זוטרתא: "אפילו דברים שאתה אומרן לטובתו, הוא חושבן לרעתו, לפי שטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים".

 

עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (לא, לב)   

מדוע יעקב חרץ את דין הגנב, באופן כה חמור, שלא יחיה?

פסיקתא זוטרתא: "שאסור לנו מאבותינו להשהותו עמנו, ולא זה בלבד דבר שהוא אסור בהנאה, אלא אפילו שאר מטלטלין שהן מותרין בהנאה".

ספורנו: יעקב חשב שאחד מהעבדים גנב אותם, כדי לעבוד עבודה זרה, ולחזור לסורו, ועל עבודה זרה חייב מיתה.

אור החיים: משום שדינו של בן נח, שנהרג על גזל.

רש"ר הירש: יעקב החדיר את רוחו בכל באי ביתו, הגדולים והקטנים, ובביטחון מלא האמין, שאפילו ילד קטן לא יעז לקחת את שאינו שלו, מחוט ועד שרוך נעל, ועל כן נקט בעונש כה חמור.