גליון תורתך שאלתי מס' 131 – פרשת אחרי מות תשפ"ד

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן… (טז, א)

לאחר שמיתתם נכתבה בפרשת שמיני, מדוע הפסיקה התורה, וחזרה לתיאור מיתתם בפרשתנו?

חזקוני: "לפי שכשגמר פרשת כל הטמאים, עדיין לא פירש אם יכנסו למקדש בין שוגגים בין מזידים מה היא כפרתם ומה היא טהרת המקדש. לפיכך פרט לך כאן 'וכפר על הקודש'".

הדר זקנים: "לפי כשגמר פרשת טמאים לא פירש אם נכנסו למקדש בין שוגגים בין מזידים מה כפרתו ותקנת מקדש. לפיכך פרט לך בסמוך 'וכפר על הקדש'".

וְנָתַן אֶת הַקטֹרֶת עַל הָאֵש לִפְנֵי ה' (טז, יג) 

מדוע הכהן הגדול מפסיק באמצע עבודת הפר ולא מכניס את דמו לקודש הקדשים?

חפץ חיים: בלי כפרה על חטא לשון הרע אין כניסה לקודש הקדשים. הקטורת מכפרת על עוון לשון הרע. כל עוד הכהן הגדול לא הקטיר את הקטורת אין הוא יכול להיכנס לקדש הקדשים עם דם הפר. רק לאחר שהקטיר הקטורת, כשהושגה הכפרה על עוון לשון הרע, הוא ממשיך בעבודת הפר, ומכניס את דמו לקדש הקדשים.

חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (יז, יג)

מדוע רק דם חיה ועוף מכסים ואילו דם בהמה לא מכסים?

בעל הטורים: "דם חיה ועוף טעונין כסוי, שאין מקריבין ממנו על המזבח (חולין פג ע"ב) שלא תהא מדת דין מקטרגת איך דם יאכל דם, לכך ציווהו לכסותו".

אור החיים: בבהמה יש מושג "נפש", בשונה מחיה ועוף. בחיה ועוף הדם עצמו משמש כ"נפש".

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם… לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן… לֹא תַעֲשׂוּ… (יח, ג)

מה ביאור אזהרת התורה בפסוק זה?

רש"י: "מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל (=ארץ גושן) מקולקל מן הכל".

רמב"ן: "'כמעשה ארץ מצרים', על השעירים הנזכרים. 'וכמעשה ארץ כנען', על העריות, שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים, כאשר אמר בסוף (פסוק כז) 'כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ'".

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ (טז, א) 

מדוע כפל הלשון, "אַחֲרֵי מוֹת… וַיָּמֻתוּ"?

התורה מלמדת מדוע ואיך אירע "אחרי מות", לפי ש"בקרבתם לפני ה'" – שהתקרבו לפי הבנתם, בלי ציווי מפורש, ולכן "וימותו".

ללמדנו שבעבודת הקב"ה אין שום מקום שאדם יכול לעשות משהו מדעתו ומהרגשתו העצמית, בין לטוב ובין לרע.

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' (טז, יג) 

מדוע הוסיפה התורה את המילים 'לִפְנֵי ה"?

בכור שור: להדגיש, שהכהן הגדול לא יתקן את הקטורת בחוץ ויכניס אותה, אלא "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת", שלא יהנו עיניו ממראה קודש הקדשים.

וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת (טז, יג) 

מדוע הענן מכסה את הקטורת?

חזקוני: "שהרי נאמר למעלה 'כי בענן אראה על הכפורת', וכדי שלא להסתכל בשכינה כדכתיב 'כי לא יראני האדם וחי', צריך להחשיך את הבית תחלה בנתינת הקטרת. זהו שנאמר 'וכסה ענן הקטרת את הכפרת', ואחר כך יביא את הדמים שם".

 

 וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (יז, ז) 

מדוע נסמכה האזהרה על השחיטה לפרשת יום הכיפורים?

כלי יקר: "סמך פרשה זו לכאן לפי שיש מקום למינים לטעות ולומר ששליחת השעיר המדברה הוא לשעירים חלילה, על כן הזהירם מיד על שחיטת חוץ. והורה שרצה ה' אדרבא למנוע מהם הזביחה לשעירים אשר התעסקו בהם לפנים מדקאמר לשון 'עוד'…".

 

וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר (יז, טו) 

מדוע הדגישה התורה את חומרת נבלת העוף?

בכור שור: "ולפיכך החמיר הכתוב בנבלת עוף טהור מעוף טמא, דמתוך שהוא מותר באכילה אתי לקלקל בו, דעוף אין שחיטתו מפורשת ויהיו סבורים שנבלתו מותרת".

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (יח, ב) 

מדוע הוסיפה התורה את המילים 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם'?

רש"י: "אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ, ב) 'אנכי ה' אלהיך', וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי. רבי אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה 'אני ה' אלהיכם', דעו מי גוזר עליכם, דיין להפרע ונאמן לשלם שכר".

העמק דבר: "הקדים לומר כן בזה הפרשה ביחוד, משא"כ בכל הפרשיות דמצוי זה הלשון אחר האזהרה, אבל כאן הקדים מתחלה, באשר פרשה של עריות ענין קשה היה לקבל נגד הרגלם עד מתן תורה".

וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ (יח, כה)

מדוע הארץ נענשת על חטאי האדם?

כלי יקר: "ונראה שכל זה נמשך מן חטא הקדום, כי אמר ה': תוצא הארץ עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, לפיכך כשחטא האדם נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה".

אור החיים: "הכוונה הוא על דרך מה שאז"ל (זוהר ח"ג נג ב) כי במעשה ישראל יתהו' הרוחניות אם לטוב אם לרע, והוא אומרם (אבות פ"ד מי"א) 'העושה מצוה אחת… והעובר עבירה אחת', וזהו שרמז כאן באומרו 'ואפקוד עוונה עליה', על דרך אומרו (ירמיה ב) 'תיסרך רעתך', כי מפעולת הרע יתהוה הקטיגור אשר ישלם לאיש כמעשהו".

הגר"א: "מלמד שהארץ נטמאה ע"י דברים אלו. 'ואפקד עונה עליה', כיון שאני פותח הפנקס אני גובה הכל. 'ותקיא הארץ את ישביה', כאדם שקץ במזונו ומקיא אותו".