גליון תורתך שאלתי מס' 121 לפרשת כי תשא תשפ"ד

קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם (ל, לב)

מדוע כפלה התורה את המילה 'קֹדֶשׁ'?

אבן עזרא: "'קֹדֶשׁ הוּא', לשם. 'קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם'".

אור החיים: התורה חילקה משום שאלו שתי קדושות שונות. במילים 'קֹדֶשׁ הוּא' כיוונה לשמן שעשה משה. קדושתו היתה יתירה, שהסך ממנו חייב כרת, כפי שכתוב בפסוק הבא 'וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו'. 'קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם', זה שמן דורות, שאינו זהה בקדושתו לשמן שעשה משה.

הנצי"ב מוולוז'ין: "'קֹדֶשׁ הוּא', המתכונת הלז בא לשם ה', על כן הוא מופרש לה'. 'קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם', עלינו לנהוג בו בקדושה, ולא לעשות כמוהו".

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים… (ל, לד)

מדוע פרשת הקטורת פותחת באמירה חדשה?

פסיקתא זוטרתא: "פיטום הקטורת יש בה אמירה, לפי שהיא סמוכה לענין שמן המשחה, מה שמן המשחה במשקל, אף קטורת במשקל, מה שמן המשחה המפטמו בזרות בכרת, אף הקטורת המפטמו בזרות בכרת, לכך נאמר 'וַיֹּאמֶר… קַח לְךָ סַמִּים'".

וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ל, לו)

לאחר שכתבה התורה 'לִפְנֵי הָעֵדֻת', מדוע הוסיפה את המילים 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד'?

רש"י: המילים 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד' מלמדות שהכוונה למזבח הפנימי שנמצא בתוך אוהל מועד.

רמב"ן: המילים 'לִפְנֵי הָעֵדֻת' מתייחסות להקטרת הקטורת ביום הכיפורים, שהיתה בקודש הקדשים, ואילו על ההקטרה של שאר ימות השנה נכתבו המילים 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד'.

וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ (ל, לח)

מדוע רק על המנורה כתוב שהיתה טהורה?

מנחות כט ע"א: "אמר רבי יונתן: מאי דכתיב 'עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה'? שירדו מעשיה ממקום טהרה".

רש"י: אין כוונת התורה לומר שהיתה טהורה, בניגוד לכלי אחר שהיה טמא, אלא מובן המילה 'הַטְּהֹרָה' בפסוק זה להדגיש שהיתה עשויה רק מזהב, בשונה מכלים אחרים שהיו עשויים מזהב, בשילוב מרכיבים נוספים.

חזקוני: משמעות המילה 'הַטְּהֹרָה' בפסוק זה היא נקיה. נקראה כך משום שלא ניתנו עליה דמים.

הנצי"ב מוולוז'ין: נקראת 'הַטְּהֹרָה' משום שזו תכונתה. המנורה מאירה כראוי רק כשהדור טהור במעשיו, ולכן בבית שני, לאחר שהדור התקלקל כבתה המנורה.

וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ (לא, י)

מדוע 'בִּגְדֵי הַשְּׂרָד' נקראו כך?

רש"י: "יש מפרשים לשון עבודה ושירות. ואני אומר, שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים, ותרגום של מכבר, שהיו ארוגים במחט עשויים נקבים".

אבן עזרא: מכונים בשם 'שרד' מלשון 'פָּלִיט וְשָׂרִיד'. נקראו כך משום ששימשו לכיסוי בעת הנסיעה. בהם כיסו את הארון, השלחן, המזבח והמנורה.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת… מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת (לא, יד)

מדוע כפלה התורה לשונה במילים 'מוֹת יוּמָת'?

רש"י: ללמדנו שאם יש עדים והתראה חייב במיתת בית דין.

אור החיים: אדם זה התחייב בעונש בידי שמים, והרשה הקב"ה לבני אדם להרוג אותו. ביאור המילים 'מוֹת' – הוא בן מוות, 'יוּמָת' – ייהרג על ידי בני אדם.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה… שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים (לא, יח)

מדוע ניתנו שני לוחות?

מדרש רבה (מא, ו): "מהו 'שְׁנֵי לֻחֹת'? כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא".

בכור שור: שתי הלוחות יהיו עלינו כמו שני עדים.

וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת… (לב, ו)

מדוע השכימו?

רש"י: "השטן זרזם כדי שיחטאו".

אלשיך: כוונת הערב רב היתה להרשיע ולהחטיא, ועל כן כתוב עליהם 'וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת', השכימו קום לבטל את תכניתו של אהרון.

מלבי"ם: "אבל הם השכימו ממחרת לפני רדת משה ויעלו עולות ועל ידי כך 'וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק', כפי מנהג המצריים בעבודת השור, שהיו עושים צחוק ומחולות".

וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל (לג, יא)

מדוע יהושע, שהיה בגיל מבוגר מכונה 'נַעַר'?

פסיקתא זוטרתא: "זריז ומזורז, כענין שנאמר 'וְהַנַּעַר נָעַר'".

אבן עזרא: ביאור המילים 'וּמְשָׁרְתוֹ… נַעַר', שעשה שרות כמו שעושה נער.

רמב"ן: בלשון הקדש בעל השררה נכבד מכונה 'איש', ואילו המשרת מכונה 'נער'.

רש"ר הירש: "בתור נער לא מש יהושע מתוך האוהל, דהיינו בתור מי שעדיין בדרך להיות לאיש".

שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים (לד, א)

מה ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים?

מדרש תנחומא (סימן לא): "וכאן (=בלוחות השניות) 'וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא', הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי, לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה: אין לך יפה מן הצניעות".

רמב"ן: בקבלת הלוחות הראשונות הוזהרו רק 'לֹא תִגַּע בּוֹ יָד… אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ', ואילו בלוחות אלו החמירה התורה יותר וכתבה: 'וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא'.

חזקוני: "בראשונים כתיב 'עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל', ובאלו לא עלו, שנבאשו ונתרחקו בחטאם".