גליון תורתך שאלתי לפרשת עקב תשפ"ד

קישור להורדת הגליון בקובץ pdf https://did.li/4f65q

וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (ז, יב)

הרי כתוב (ט, ה) 'לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם', אלא בגלל הברית, ואילו כאן משמע שזה בזכות 'צדקתך', ששמעת בקולו?

אור החיים: היתה הבטחה שיכנסו לארץ, אבל לא היה הבטחה שיישארו בארץ. הקב"ה היה יכול לגרשם מהארץ מיד לאחר שנכנסו. על כך כתוב: "ושמר", שישארו בארץ.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ (ז, יד)

מה חידשה התורה בחלקו השני של הפסוק?

בינה לעיתים: חז"ל אומרים: מפני מה היתה רבקה עקרה כדי שלא יאמרו האומות ברכתינו עשתה פירות, שלבן ובתואל ברכו אותו 'אחותינו את היי לאלפי רבבה' וכדי שלא יאמרו שהיא ילדה בזכותם היתה רבקה עקרה.

לאחר שכתבה התורה 'ברוך תהיה מכל העמים', שכל העמים יברכו אותך. הוסיפה שהואיל וכשהעמים מברכים יש חשש שהתוצאה תהיה כמו אצל רבקה, שהיתה עקרה, ולכן ממשיכה וכותבת שאע"פ שתהיה מבורך מכל העמים 'לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך'.

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא (ז, כ"ו)

מדוע הוסיפה התורה גם "וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ"?

בתרגום אונקלוס תרגם את משמעות לשון 'ותעב תתעבנו' – 'ורחקא תרחקניה', כלומר שיש להתרחק ממנו.

רבי אהרן כהן: גם לאחר שכבר ציוותה התורה בתחילת הפסוק 'שקץ תשקצנו', שהעבודה זרה תהא משוקצת ושנואה אצלנו, עדיין אין די בכך, אלא צריך גם 'ותעב תתעבנו', להרחיקו ולהתרחק ממנו, כפי שפירש בתרגום אונקלוס. אך אם לא יתרחק האדם מעבודה זרה, אף אם תהא משוקצת בעיניו הוא עלול להימשך אחריה.

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה (ח, ד)

מה היה הנס המיוחד ב'וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה'?

אונקלוס: שלא התקלקלו המנעלים שלרגליהם

תרגום יונתן: על ידי ש'שמלתך לא בלתה מעל רגלך', היה נס שהם לא היו צריכים ללכת יחפים.

אבן עזרא: משמע שהיו שני ניסים, א. הנעליים לא בלו. ב. 'רגלך לא בצקה', דרכו של מי שהולך הרבה, אפילו עם נעליים רגלו מתנפחת. לבני ישראל אירע נס, שלמרות שהלכו הרבה רגליהם לא התנפחו.

רש"ר הירש: רגליך לא התנפחו מהמסע במדבר.

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… (ח, י)

חיזוק באמונה ובהשגחה

רבי יחזקאל לוינשטיין: "ונתן לנו הקב"ה עצות כדי שנוכל להתחזק באמונה ובהשגחה, כל הברכות כולן ניתנו למען מטרה זו, להאמין ש'הכל נהיה בדברו', וכן טוב להתבונן מעט בברכת המזון 'הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר', ועל ידי זה נשריש אמונה בלבבינו" (אור יחזקאל).

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם (ט, יז)

מדוע הוצרך משה לתפוש אותן, הלא הן היו תפושים בידו?

רבי חיים זייציק: כשעלה משה למרום רצו המלאכים לפגוע בו ולשרוף אותו על שבא להוריד את התורה לארץ. הם השתדלו למנוע ממנו להוריד את הלוחות בטענה של "תנה הודך על השמים", ולא לארץ. רק לאחר שטען נגדם, הצליח משה לקיים את הלוחות בידו.

הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד (י, י"ז)

הפסוק עוסק בגדולתו של הקב"ה, שהוא גדול, גיבור ונורא. התורה משבחת את הקב"ה על שאינו לוקח שוחד.

איזה שבח יש בכך כלפי הקב"ה, הרי זה שבח ומעלה רק בקרב בני אדם ולא אצל הקב"ה?

הרמב"ן: זה אינו שוחד ממון, אלא שוחד מצוות. שאם עשה אדם הרבה מצוות ומעשים טובים או שלמד הרבה תורה, אין הקב"ה מוותר לו על עבירות אחרות שעשה משום שהוא צדיק או ת"ח גדול ועושה חסדים.

גדלותו של הקב"ה ניכרת, שאינו כבני אדם שמטבעם נוהגים לסדר הטבות מיוחדות לקרוביהם וידידיהם. הקב"ה מעניש כל אחד לפי מעשיו, ללא שום שייכות לגדלותו וצדקותו. וגם אם עשה כל ימיו נחת רוח לקב"ה, הקב"ה יענישנו גם על העבירה הקטנה ביותר.

וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ (יא, יז)

כיון שאמר הכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר", מה טעם הוסיף את המובן מאליו: "והאדמה לא תתן את יבולה"?

מנחה קטנה: שני חלקים נאמרו בפסוק. אם יחטאו ישראל טרם ירידת הגשמים, אזי "ועצר את השמים". אולם גם אם כבר ירדו גשמים ולאחר מכן יחטאו, אזי "והאדמה לא תתן את יבולה", אף שכבר השקוה הגשמים.

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (יא, יט)

מדוע הוסיפה התורה גם 'וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ'?

חת"ם סופר: התורה הטילה חובה על האבות ללמד את בניהם ולחנכם לתורה, לא רק "בשבתך בביתך", אלא גם "ובלכתך בדרך", שם "בלכתך בדרך", בצאתם  מבתיהם, יתנהגו הילדים בהתאם ועל פי החינוך שחינך אותם האב.

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם (ח, ג)

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שראה פעם איש אחד הולך בחיפזון רב ושאל אותו: מדוע אתה רץ כל כך?

השיבו האיש: אני רודף אחרי פרנסתי.

תמה ושאל אותו הצדיק: וכי מנין לך שפרנסתך הולכת לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת מאחוריך ונמצא שאתה בורח ממנה?