גליון תורתך שאלתי לפרשת נשא תשפ"ו
הורדת קובץ pdf
נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם (ד, כב)
מדוע הוקדמו בני קהת במנין ובנשיאות לבני גרשון, והרי גרשון הוא הבכור ללוי?
- חזקוני: הקדמת קהת נובעת מחשיבות משאם, הארון שבו מונחים לוחות הברית. כדי לחלוק כבוד לתורה וללומדיה, הקדים הכתוב את נושאי הארון על פני גרשון הבכור, ללמד שכתר תורה אינו נחלה לבכור דווקא, אלא ניתן לכל מי שחפץ לזכות בו, והוא עולה על מעלת הבכורה הגשמית.
- אלשיך: מקהת עתידים לצאת משה ואהרן, שהם עמודי התורה והעבודה בעולם. בזכות בניהם הצדיקים זכו האבות להתעלות ולהימנות ראשונה.
נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם (ד, כב)
מדוע בקהת ובגרשון נאמר לשון 'נָשֹׂא', ואילו בבני מררי כתוב רק 'תִּפְקֹד'?
- רבי חיים פלטיאל: המילה 'נשא' מורה על מעלה ויתרון שיש לנמנים. לקהת ולגרשון יש מעלה על פני בני מררי: קהת מצד משא הארון והכלים המקודשים ביותר, וגרשון מצד הבכורה הכללית ומצד שמשאו (היריעות ומסכי החצר) מקודש ויקר יותר ממשא בני מררי. משאם של בני מררי היה הפחות מכולם (קרשים, בריחים ועמודים), ולא היה בו משום קדושה פנימית, ולכן לא הוזכר אצלו לשון "נשיאות ראש".
עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם (ד, כז)
מה ההבדל בין 'מַשָּׂאָם' לבין 'עֲבֹדָתָם'?
ספורנו, הכתב והקבלה: המילים מבטאות שני מצבים שונים בחניית בני ישראל במדבר, המילה 'מַשָּׂאָם' מתייחסת לעת המסע בדרכים (נשיאת כלי המשכן והיריעות), ואילו המילה 'עֲבֹדָתָם' מתייחסת לעת החניה (הקמת המשכן ופריקתו בחנותם).
כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ד, כג)
מדוע התורה כפלה לשונה 'לִצְבֹא צָבָא'?
- אור החיים: בני קהת נשאו את כלי הקודש הפנימיים (הארון, המנורה וכו'), ולכן שירותם מוגדר כעשיית השירות הישיר של הקודש, ומסיבה זו כתבה התורה 'לִצְבֹא'. בבני גרשון ומררי נשאו את היריעות והקרשים המקיפים ומגוננים על המשכן. הם אינם נושאים את הקודש עצמו, אלא משרתים ומקימים את המבנה (ה"צבא") שמשרת את הקודש, ועל כן כתוב בהם: 'לִצְבֹא צָבָא'
וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ (ה, ז)
מדוע פותח ברבים ('וְהִתְוַדּוּ') ומסיים ביחיד ('וְהֵשִׁיב')?
רבי זלמן סורוצקין: יש בני אדם, שמוכנים להתוודות על חטאיהם כשהם מתגלים בקלונם. כנגדם כתבה התורה "והתוודו" בלשון רבים. מעטים האנשים מבין המתוודים, שגם משיבים את הגזילה בפועל, ועל כך נאמר "והשיב", בלשון יחיד.
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה' (ו, ב)
מה ביאור המילה 'יַפְלִא'?
רש"י: יפריש. נזירות בכל מקום הוא לשון פרישה, וכאן מובנו שפרש מהיין.
אבן עזרא: יפריש או יעשה דבר פלא, משום שרוב העולם לא נוהגים כך, אלא הולכים אחר תאותם.
אלשיך: שיפריש עצמו מענייני העולם הזה, וירצה להתבודד ולהתקדש. התעוררות זה מביאה אותו לנדור נדר נזיר, ולא מתוך כעס או מחמת בחינה אחרת.
וַיְדַבֵּר… לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר (ו, כג)
מדוע התורה כתבה פעמיים את המילה 'לֵּאמֹר'?
אור החיים: א. חובת קיום המצוה. ללא המילה 'לאמר', היה ניתן לחשוב שברכת הכהנים היא זכות או רשות לכהנים רשאים לברך אם ירצו). המילה 'לאמר' מלמדת שמדובר במצוות עשה גמורה. הכהנים מחוייבים לברך את העם.
ב. מצוה לדורות. המילה 'לאמר' מלמדת שהמצוה אינה "חד-פעמית", לאותו הדור, אלא היא חובה נצחית לכל דורות הכהנים הבאים בעתיד. ג. לשון רוממות וחשיבות. המילה 'לאמר' מבטאת כבוד וחשיבות מיוחדת, בשני היבטים: 1. גזירת מלך. המצוה נושאת תוקף של "דבר מלך" הבטחה אלוקית שהברכות יתקיימו ויתגשמו במציאות. 2. מעלת הכהנים. יש כאן כבוד גדול לכהנים, שהקב"ה בחר בהם ומסר את כוח הברכה ישירות לידיהם, והפך אותם לצינור של השפע האלוקי בעולם.
כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (ו, כג)
מדוע נסמכה פרשת נזירות לברכת כהנים?
מדרש רבה: "לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר, שכל מי שמזיר עצמו מן היין לשם שמים זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים. מנין? כמה שאומר בענין 'כה תברכו'…".
חזקוני: הכהנים נבחרו על ידי הקב"ה וקיבלו מעמד של קדושה קבועה מלידה ותפקיד ייחודי במקדש. לעומתם, הנזיר הוא אדם פשוט מהשורה שבוחר בעצמו, לזמן מוגבל, להקדיש את עצמו. הסמיכות מלמדת שכאשר הנזיר מסיים את ימי נזירותו ומביא את קורבנותיו הוא מגיע למדרגת קדושה כה גבוהה, ששקולה לקדושת הכהנים. התורה סמכה את הכהנים הקדושים לנזיר להראות שקדושה אינה רק נחלה תורשתית (כהונה), אלא פסגה שכל אדם יכול להעפיל אליה באמצעות בחירה אישית בפרישות ובעבודת ה'.
פנים יפות: הנזיר אסור ביין ובכל היוצא מהגפן למשך כל ימי נזרו. לכהן אמנם מותר יין, אולם כשהוא מגיע לעבוד במקדש או לעלות לדוכן ולברך את עם ישראל בברכת כהנים, חל עליו איסור מוחלט להיות שתוי יין. התורה סמכה את הפרשיות, לרמוז על הלכה זו: הלימוד ההלכתי של איסור יין לכהנים בעת הברכה מוקש ונסמך לאיסור היין של הנזיר.
