גליון תורתך שאלתי לפרשת משפטים תשפ"ד

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד (כא, ב)

מדוע העבד מכונה 'עִבְרִי'?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "ולהלן הוא אומר 'כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי'… מה להלן 'אָחִיךָ', אף כן אחיך… דבר אחר, בזכות ישראל, שהיו מדברין בלשון עברי, שנאמר 'וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ'".

מדרש אגדה: "על שם אביהם, שנאמר 'וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי' (בראשית יד, יג)".

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים (כא, ו)

מדוע נקראו הדיינים 'אלוהים'?

אבן עזרא: "הם הדיינין, והם הכהנים, או השופטים שהם המלכים, כי התורה ביד הכהנים… ונקראו 'הָאֱלֹהִים', כי הם פקידי אלהים בארץ".

רמב"ן: משום שהשכינה שורה על הדיינים, בעת שהם יושבים בדין.

עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן… יָד… רֶגֶל תַּחַת רָגֶל (כא, כד)

מדוע כתבה התורה איברים אלו?

אבן עזרא: התורה ציינה איברים אלו משום שהם הנפוצים ביותר. כשמכה איש את רעהו, הוא יכה אותו בעין שכנגדו, או בפה שמולו וכך ישבור שיניו, או ביד שבה ייאבק או יתגונן מולו, או שיגן על פניו, או ברגל כשירצה לברוח ממנו.

רש"ר הירש: התורה פירטה איברים, שנטילתם משביתה פעילויות שונות בגוף: עין – כנגד פעילות החושים, שן – כנגד שמירת הגוף (העיכול), וכן כוח הדיבור, יד – כנגד הפעילות היוצרת, רגל – כנגד כוח התנועה.

סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (כא, כח)

מה החידוש בכך, הרי משנסקל ולא נשחט בשרו נבילה, שאסורה באכילה?

פסיקתא זוטרתא: "את הטפל לבשרו, וזהו עורו שהוא אסור בהנאה, שנאמר 'וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי', מדמו וחלבו ועורו, כאדם שאומר: יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה".

רשב"ם: על אף שכתבה התורה על בשר נבלה וטריפה 'לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ', בפסוק זה לימדה התורה שבשרו של שור לאחר שנסקל אסור בהנאה לנכרי ולכלב.

אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם (כב, ו)

מדוע גנב משלם כפל?

פסיקתא זוטרתא: "הגנב ישלם שנים, אבל הגזלן אינו משלם אלא קרן. ומה ראה התורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן? אמר רבי יוחנן בן זכאי: לפי שהגזלן השוה את העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו".

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן (כב, כא)

מה ביאור המילה 'אַלְמָנָה'?

הכתב והקבלה: המילה אלמנה מורכבת מ-2 מילים, אל-מנה. אל, שביאורה שלילה. מנה, לשון חלק, כדוגמת 'וְהָיָה לְךָ לְמָנָה', שתרגומו 'לחולק'. איש ואשה הם כגוף אחד וכל אחד מהם אינו שלם בעצמו, אלא חלק מהשני. במיתת אחד מהם, הנשאר בחיים משולל חלקו. האשה הנשארת נקראת 'אל-מנה', מחוסרת חלקה.

רש"ר הירש: משורש 'אלם', אילם. במות בעלה, אבד לאלמנה פתחון פה ושוב אין לה מי שידבר בעדה.

מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי (כב, כח)

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

רשב"ם: פסוק זה מדבר על ענייני ראשית, ביכורים, בכור אדם וכן בכור בהמה.

אבן עזרא: "הזכיר הפסוק הזה, שלא יאחר העני לתת מה שהוא חייב, כך תעשה לתת הבכור לכהן".

הדר זקנים: "מתוך שאתה נותן בעין יפה, תזכה לבנים הרבה, ועל כן קוראין לזכר 'מְלֵאָתְךָ', לפי שיש שמחה כשנולד זכר".

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ (כג, יא)

מדוע כפל הלשון 'תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ'?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "'תִּשְׁמְטֶנָּה', מלקשש. 'וּנְטַשְׁתָּהּ', מלסקל".

רש"י: "'תִּשְׁמְטֶנָּה', מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה. 'וּנְטַשְׁתָּהּ', מלזבל ומלקשקש".

ספורנו: אין זה כפל לשון, הואיל והמילה 'תִּשְׁמְטֶנָּה' מדברת על שמיטת כספים, ולא על שמיטת קרקעות, ואילו המילה 'וּנְטַשְׁתָּהּ' מוסבת על שמיטת קרקע.

שֵׁשֶׁת יָמִים… וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת (כג, יב)

מדוע נסמכה  מצות שבת למצות שמיטה?

הדר זקנים: "שלא תאמר מאחר שהיא שמיטה לא אשמור שבת. כי כל השנה אסור במלאכה. לכך נאמר 'וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת'".

צרור המור: לאחר שהתייחסה התורה לשמיטה שחלה בשנה השביעית, כתבה אודות השבת שחלה ביום השביעי, מאחר שיש להם מאפיינים דומים, ובהם שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.

תורה תמימה: תכלית השביתה ביום השביעי ובשנה השביעית זהה, שניהם באים להורות שביתה ממלאכה, המורה על חידוש העולם.

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר (כג, טו)

מדוע רק בחג המצות הזהירה התורה 'תִּשְׁמֹר'?

רמב"ן: אמנם המילה 'תִּשְׁמֹר' נכתבה רק בחג הפסח, אך מוסבת גם על החגים האחרים. התורה הורתה לשמור את חג הפסח ולקיימו בחודש האביב, וכן את חג הקציר אחריו ובסוף השנה את חג האסיף.

רבי אברהם בן הרמב"ם: בהמשך לציווי התורה על חג המצות 'שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ', הוסיפה בפסוק זה רק את האזהרה לשמור את חג הפסח.

ספורנו: משום שיש להקפיד שחג הפסח יחול בחודש האביב, ובעת הצורך מעברים את השנים והחדשים בחודש זה, כדברי חז"ל.

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (כג, יט)

מה טעם מצות ביכורים?

מדרש אגדה: "למה? כדי שיהנו הכהנים, עוד שתדע כי לה' הארץ ומלואה, ולא יגבה לבך שתאמר: 'זה שלי וזה שלי', אין אתה בה, כי אם כגר וכאורח נטה ללון".