גליון תורתך שאלתי לפרשת וישב תשפ"ד

וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (לז, ג)

מדוע נקראת 'כְּתֹנֶת פַּסִּים'?

מדרש אגדה: "שהיה מגיע לפס רגל שלו. דבר אחר 'פַּסִּים', שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביהם".

רבי יונתן בן עוזיאל: "וְעָבַד לֵיהּ פַּרְגוֹד מְצוּיָיר", עשה לו כתונת מצוירת.

רד"ק: הכתונת היתה עשויה פס אחד מצבע אחד ופס אחד מצבע אחר, כמו כלי מילת שעשויים פסים פסים.

בכור שור: לשון פיוסים. יעקב עשה לו כתונת נאה, כדי לפייסו.

הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ (לז, ח)

מדוע כפל הלשון, מלוכה  וממשלה?

אבן עזרא: לשון מלוכה, שימליכו אותו האחים ברצונם. ממשלה, שימשול בהם בחזקה, שלא מרצונם.

לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים (לז, כז)

מדוע רצו למכור אותו?

פסיקתא זוטרתא: "מה ראה יהודה שפתח להם דרך מכירה? אמר: כנען שחטא נתקלל לעבד, אף זה שחטא לכו ונמכרנו לישמעאלים".

רבינו בחיי: האחים התייחסו ליוסף ב'מידה כנגד מידה', הוא סבר בחלומותיו שימלוך עליהם ושהם יהיו לו לעבדים, על כך אמרו: לכו ונמכרנו לעבד.

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם (לז, לב)

ביד מי שלחו האחים את הכתונת ליעקב?

רבי יונתן בן עוזיאל: "וְשַׁדָרוּ בְּיַד בְּנֵי זִלְפָּה וּבְיַד בְּנֵי בִלְהָה יַת פַּרְגוֹד מְצַיָיר…", ושלחו ביד בני זלפה וביד בני בלהה את הכתונת.

בכור שור: האחים לא הביאו ליעקב את הכתונת, אלא שלחו עם שליח משום שלא יכלו לראות את אביהם במצב זה, ומשום שחששו שמא יעקב ירגיש ויחשוד בהם, שהרי ידע שהם שונאים את יוסף.

וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ (לז, לג)

מדוע יעקב הסיק ש'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ'?

מדרש אגדה: "נצנצה בו רוח הקודש, 'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ' – זו אשתו של פוטיפר".

חזקוני: יעקב הסיק זאת מהימצאות הכתונת, שכן יעקב סבר שאילו היה נהרג על ידי לסטים, לא היתה נשארת הכתונת.

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ (לט, ג)

מה אדוניו ראה?

רש"י: אדוניו ראה ששם שמים שגור בפיו, והבין שזה מקור הצלחתו.

רמב"ן: אדוניו ראה את הצלחתו יותר מכל אדם וידע כי מאת ה' הוא לו, כשם שאבימלך ואנשי גרר ראו את הצלחתו הלא רגילה ולא טבעית של יצחק.

רבי חיים פלטיאל: פוטיפר ראה שהיה מלחש כל הזמן, ושאל אותו: מה אתה אומר? יוסף ענה לו שמתפלל להקב"ה, שימצא חן בעיני אדוניו.

חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה… (מ, א)

מדוע בפסוק זה מכונים 'מַשְׁקֵה… וְהָאֹפֶה', ואילו בפסוק הבא מכונים שר המשקים ושר האופים?

תולדות יצחק: בפסוק זה מתואר מי חטא, המשקה והאופה, לא השרים עצמם. ואילו בפסוק הבא מתואר עונשם של שר המשקים ושל שר האופים.

שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם (מ, יב)

מנין ידע יוסף ש'שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים' הם 3 ימים, ולא 3 חודשים או 3 שנים?

אבן עזרא: יוסף ידע על יום הולדת פרעה, שאמור היה להתקיים כעבור 3 ימים, וידע שיום זה נחשב בעיניהם כיום שנולדו בו ועושים בו משתה, שבו מכנסים את כל עבדיהם ונותנים להם מתנות, ומכאן הבין שמדובר ב-3 ימים ולא מעבר לכך.

רד"ק: מהמהירות שבה התרחשו הפעולות בחלום, שבאותה שעה פרחה ועלתה נצה והבשילו ענבים ונעשה היין, הבין יוסף שגם המעשה יהיה מהיר מאד.

חזקוני: הואיל וראה שכל החלום היה דבר נחוץ, כפי שכתוב 'וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ'.

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ… וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה (מ, יד)

מדוע יוסף כפל לשונו וציין שתי זכירות?

פסיקתא זוטרתא: "ב' זכירות, אחת – למה שמו אותי בבור, ואחת – להוציאני מן הבור".

דעת זקנים מבעלי התוספות: 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ' – אתה בעצמך, 'וְהִזְכַּרְתַּנִי' – על ידי שליח.

רבינו בחיי: יוסף ביקש ממנו שתי בקשות: א. 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ', שיזכירהו הוא עצמו, גם אם לא לפרעה. ב. 'וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה', שיזכירנו לפרעה.

וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו (מ, כ)

מה ביאור המילה 'וַיִּשָּׂא'?

פסיקתא זוטרתא: "מנאם, כענין שנאמר 'כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', אירע לזה מה שנאמר לו, ואירע לזה מה שיאמר לו.

מדרש שכל טוב: "הוציאם מבית הכלא והעמיד רגליהם על הבימה".

אונקלוס: "ואדכר ית ריש רב שקי וית ריש רב נחתומי בגו עבדוהי", זכר את שר האופים ואת שר המשקים בתוך עבדיו.

וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי (לח, כו)

מה ביאור המילה 'מִמֶּנִּי' בדבריו?

בכור שור: יותר ממני. הודה שכיזב, שלא נתן לה את שלה בנו, והצדיק את שעשתה, שהיה בדין ובמשפט.

חזקוני: יהודה אמר 'מִמֶּנִּי', מאיתי היא תזכה בדין. יהודה התחייב שלא לדון אותה לחובה. והודה, שאם ראוי לחייב מישהו, הרי שזה אותו בעצמו.