גליון תורתך שאלתי לפרשת וירא תשפ"ה

גליון תורתך שאלתי מס' 161 לפרשת וירא תשפ"ה

להורדה – https://did.li/s5BIw

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל (יח, ב)  

באיזה שלב הבין אברהם שהם מלאכים?

רמב"ן: כבר בשלב הראשון הבחין שהם מלאכים, ורץ לקראתם ועל כן השתחוה להם. אם לא היה סבור שהם מלאכים לא היה משתחוה להם.

ר"ן: בתחילה לא ידע שהם מלאכים, ולכן התייחס אליהם כבני אדם שעברו בדרך. רק לאחר שראה אותם 'נִצָּבִים עָלָיו', שהגיעו אליו שלא בדרך הטבע הרגילה, הבין שהם מלאכים שנשלחו על ידי הקב"ה והשחוה אליהם.

 

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (יח, ד)  

מדוע 'תַּחַת הָעֵץ' ולא בתוך האוהל, בביתו?

רמב"ן: כדי שלא יתעכבו בכניסה לתוך האוהל.

אלשיך: אברהם רצה שהמלאכים יחושו בנעימות, ודאג להסיר מהם כל מחשבה או הרגשה שהם כביכול מפריעים לו. הוא הציע להם לשבת תחת העץ, שלא יחשבו שמא יושבים במקומו של מאן דהו, או מפריעים למי מאנשי הבית.

אברבנאל: בביתו של אברהם לא היה מקום לארח את המלאכים משום שהיו בו חולים, לאחר מילתם, ועל כן הוצרך לארחם 'תַּחַת הָעֵץ', מחוץ לביתו.

 

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם (יח, ח)  

האם המלאכים לא נזהרו מלאכול בשר וחלב יחד?

מדרש אגדה (סי' ח): "הביא חלב תחילה ואכלו, ואח"כ הביא בשר ואכלו".

חזקוני: משמע שלא הקפידו על הפרדה בין בשר לחלב, "זהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב"ה למלאכים: תינוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב".

מלבי"ם: את הבשר עשה אברהם על ידי ספר יצירה, ובשר כזה מותר לאכלו עם חלב.

משך חכמה: בן הבקר היה בן פקועה, ושחיטה התירה אותו, ואין בה משום בשר וחלב.

 

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד (יח, כ)  

למי הקב"ה אמר זאת?

רבי יונתן בן עוזיאל: "אֲמַר ה' לְמַלְאֲכֵי שֵׁירוּתָא". למלאכי השרת.

רמב"ן: דברי הקב"ה נאמרו לאברהם, כשהתפלל על אנשי סדום.

מלבי"ם: למלאכים בנוכחות אברהם, שישמע את משפט ה'.

 

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם (יט, א)  

מדוע לוט ישב בשער סדום?

חזקוני: דירתו של לוט היתה בשער סדום, במקום צנוע ושקט, לא במרכז העיר.

אלשיך: לוט קיבל אותם בעת שישב בשער סדום, מקום המשפט, באופן שרק הוא יכל לראות אותם, כדי לסכל אפשרות שאנשי סדום ימנעו מלוט לארח אותם.

 

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (יט, ו)  

מי סגר את הדלת?

פסיקתא זוטרתא (סימן ו): "מעצמו סגר הדלת". הדלת נטרקה מאליה.

מדרש שכל טוב (סימן ו): "ורבותינו אמרו: הדלת סגר מעצמו לאחר צאת לוט". לוט סגר אחריו את הדלת, כשיצא.

רד"ק: לוט סגר את הדלת מבחוץ, או מישהו אחר סגר מבפנים.

 

וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ (יט, טז)  

מדוע החזיקו המלאכים בידו של לוט?

אבן עזרא: את לוט תקף מורך, פחד, לא היה לו כח לברוח. המלאכים החזיקו ותמכו בו, שיוכל לנוס במהרה.

רמב"ן: לוט התמהמה כי רצה לקחת עימו כסף ורכוש. המלאכים החזיקו בו, האיצו בו וזירזו אותו לברוח מהר מסדום, טרם ההפיכה.

 

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' (יט, כז)  

מדוע אברהם השכים והגיע לשם?

ספורנו: מאחר ולא הצליח לסנגר ולמצוא עליהם נקודות זכות ביום הקודם, חשב לנסות שוב לבקש עליהם רחמים.

 

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב (כ, טו)  

מדוע אבימלך הציע לאברהם הצעה כה נדיבה?

פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "אבימלך חסיד שבאומות היה, ורצה להיות שכן לצדיק".

רש"י: נתן לו רשות לשבת בארצו. בניגוד לפרעה, לא חשש אבימלך מפני בני עמו, משום שלא היו שטופי זימה כמו המצרים.

הנצי"ב מוולוז'ין: אבימלך רמז לו שרצונו שייצא מגרר, עיר המלוכה לאחת מערי הפרבר בארצו, היכן שיבחר, משום שחשש מפני בני עמו, שמישהו מהם ייכשל, והעדיף שאברהם יישב בקצה הממלכה, הרחק מרוב העם.

 

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים (כא, ב)  

על מי מוסבת המילה 'אֹתוֹ'?

אונקלוס: "לִזְמַן דִּי מַלִּיל יָתֵהּ ה'". אונקלוס מתרגם את המילה 'אֹתוֹ' – 'יָתֵהּ', כלומר מוסב על המועד שעליו דיבר הקב"ה.

רד"ק: במובן 'עימו', מוסב על אברהם. כגון 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ'.

 

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק (כא, ג)  

מתי אברהם קרא שם ליצחק?

אברבנאל: מסמיכות הפסוקים 'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד… יִצְחָק' ומיד לאחר מכן 'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים', משמע שקרא לו שם בברית המילה ביום השמיני, ונימק זאת 'כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים'.

מלבי"ם: אברהם קרא לו שם מיד כשנולד, שהרי כך ציוה אותו הקב"ה, תחילה 'וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק', משמע סמוך ללידה, ורק לאחר מכן ציוה אותו למול.

 

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי  (כא, ו)  

מדוע הוסיפה זאת שרה?

ספורנו: שרה אמרה שלמרות שיש צער מילה לתינוק, בכל זאת הקב"ה נתן שמחה בליבה, ועל כן 'כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי', שישמחו איתה על הלידה, ולא ידאגו מחמת צער המילה של התינוק הנימול.

אלשיך: שרה חששה שהשם 'יצחק' יזכיר את צחוקה, והקדימה ושללה אמירה זו באמרה, שעשה לה הקב"ה צחוק ושימח אותה.

 

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (כב, ה)  

בן כמה היה יצחק בעת העקידה?

פרקי דרבי אליעזר (פרק לא): "בן שבע ושלשים שנה היה יצחק בלכתו אל הר המוריה".

אבן עזרא: היה קרוב לבן י"ג שנים. לדעתו אם היה בן 37, מדוע אברהם קיבל שכר על ניסיון העקידה ולא יצחק, הרי יצחק היה בוגר? ולכן סבור שהיה קרוב לבן י"ג שנים.

 

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ (כב, ו)  

מדוע לא לקח עימו את החמור?

רד"ק: כדי שלא יחשבו הנערים שהם מתרחקים מהם והולכים למקום רחוק.

שפתי כהן: אברהם לא רצה להוליך בהמה טמאה להר המוריה, כמו כן חשש שמא יטיל גללים ויטנף.