גליון תורתך שאלתי לפרשת ויקרא תשפ"ו

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו (א, א)

מדוע האות א' במילה 'וַיִּקְרָא' נכתבה זעירא?

בעל הטורים: משה היה גדול ועניו, ורצה לכתוב 'ויקר', לשון מקרה, כביכול נראה לו הקב"ה רק במקרה, ודיבר איתו רק בחלום, כפי שכתוב אצל בלעם (במדבר כג, ד).

הקב"ה הורה לו להוסיף את האות א', משום שהמילה 'ויקרא' מראה על מדרגה גבוהה יותר בנבואה. משה "נאלץ" להסכים, ומרוב ענוותנותו כתב א' זעירא.

אָדָם כִּי יַקְרִיב… תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (א, ב) 

מדוע פתח בלשון יחיד 'יקריב' וסיים 'תקריבו' בלשון רבים?

אלשיך: יחיד מישראל שחוטא פוגם בכלל ישראל, וכולם צריכים כפרה. על אף שבפועל מקריב הקרבן הוא יחיד (ולכן נאמר ביחיד), הקרבן מתייחס לכלל ישראל. ע"י הבאת הקרבן מתכפר לכל ישראל הפגם שנפגם כתוצאה מהחטא, ולכן נאמר "תקריבו" בלשון רבים, כביכול הקרבן הוא קרבן ציבור הבא לכפרת כל ישראל.

וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' (א, יז)

רש"י: "בכנפיו – נוצה ממש, והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב "והקטיר"? כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני"

טבעו של אדם להתענג במחיצת עשירים לבושים בקפידה, מסודרים ונקיים, בשונה מתחושתו בחברת עני שבגדיו קרועים, בלויים ומלוכלכים, ולעיתים נודף מהם ריח לא נעים, ומתרחקים ממנו.

לא כך הן דרכי ה' שנצטווינו ללכת בהן. רש"י מלמדנו שדוקא לאדם כזה יש להתקרב, לסייע בידו ולהראות לו פנים שוחקות, ובודאי שאין היתר להראות לו שמץ של סלידה מהאי נעימות הנגרמת על ידו לאחרים.

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה (ה, כג) 

'והיה' כתוב תמיד בהקשר שמחה. איך מתקשרת השמחה לקרבנות חטאת או אשם?

אדם שמכיר בחטאו באופן אמיתי וכנה, זו שמחה גדולה, משום שקיים סיכוי שיתקן דרכיו בעשיית תשובה. אחד מיסודות התשובה הוא ההכרה בחטא, כמו שאומר ירמיהו (ב, לה) "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי", כלומר מי שמקשה את ערפו ומסרב להכיר בחטאו יקבל עונש חמור יותר מן העונש על החטא בעצמו.

ולהיפך, מי שאינו מקשה ערפו ומודה "חטאתי", מסיר מעליו את ה"הנני נשפט". כשיש דין למטה אין דין למעלה.