גליון תורתך שאלתי לפרשת בראשית תשפ"ה

גליון תורתך שאלתי מס' 158 לפרשת בראשית תשפ"ה, בקישור https://did.li/bC3lC

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (א, ג)

למי אמר, וכי היו נבראים בעולם?

• אבן עזרא: אינו לשון אמירה, אלא כינוי למעשה שנעשה ללא יגיעה, למעשה בראשית.
• רבינו בחיי: ביאורו בהקשר זה 'וגזר', מלשון גילוי רצון, גזירה של הקב"ה.
• חזקוני: ביאורו בהקשר זה מחשבה, שהרי באותו הזמן לא היו בעלי חיים.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (א, כה)

מדוע ביום השישי נבראו גם בעלי החיים וגם האדם?

• רד"ק: ביום השישי נבראו החיות שנמצאות ביבשה, וכך גם האדם, שנמצא ביבשה .
• מלבי"ם: לבעלי החיים היונקים, שנבראו ביום השישי, יש מידות ותכונות קרובות יותר לאדם משאר בעלי החיים, ועל כן נבראו ביום שבו נברא האדם.

 

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (ב, ג)

מדוע לא נאמר ביום השביעי 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר', כפי שנאמר בכל ששת ימי הבריאה?

הטור: משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, כדברי חז"ל שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם.

חזקוני: הואיל ולא היה בו ערב, כולו היה אור.

אברבנאל: משום שביום השביעי לא היה מעשה ולא מלאכה מיוחדת, כפי שאירע בשאר הימים. ביום המנוחה לא היה ראוי לזכור את הזמן המיוחד של היממה, 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר'.

 

וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן (ב, ט)

היכן היו ממוקמים 'עֵץ הַחַיִּים' ו'עֵץ הַדַּעַת'?

רד"ק: שני העצים היו סמוכים זה לזה במרכז הגן.

טור: שניהם היו באמצע הגן, עץ החיים היה ממש באמצע ועץ הדעת הקיף אותו בענפיו מסביב.

אברבנאל: עץ החיים היה במרכז הגן, עץ הדעת היה בקצה הגן.

 

וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר… (ב, טז)

מדוע הוסיפה התורה את המילה 'לֵאמֹר'?

אור החיים: הקב"ה ציוה את אדם, וכמו כן הורה לו להעביר את הציווי גם לאשתו, שיאמר לה שהאכילה מעץ הדעת אסורה.

 

וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה (ב, כא)

מדוע ברא הקב"ה את האשה מצלע האדם ולא מעפר, כפי שברא את האדם או את בעלי החיים?

ספורנו: כשבא לברוא את האשה החליט לקחת מעט חומר מאדם, משום שרצה לברוא את האשה באופן שדומה לאדם, ולא מעפר שהוא חומר פחות מערכו של האדם.

 

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (ג, א)

מיהו הנחש?

פרקי דרבי אליעזר (פרק יג): "הנחש – כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדיבר, לא דיבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל".

אבן עזרא: הנחש היה בעל חיים.

רבינו בחיי: יצר הרע מכונה בפסק זה 'נחש'. כדברי חז"ל "אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע".

 

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל (ג, ו)

איך הצליח הנחש לשכנע את האשה להאמין לו שהוא צודק?

חזקוני: הנחש פנה לחוה ואמר לה שיכולה לאכול מפרי העץ, שהרי בלאו הכי נקנסה עליה מיתה, כתוצאה מהנגיעה ואין לה מה להפסיד.

הגר"א: לאחר שאכלה האשה מפרי העץ וראתה שלא מתה, האמינה לדברי הנחש שצדק שלא ימותו אם יאכלו מפרי העץ ועל כן נתנה גם לבעלה שיאכל.

 

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל… וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ (ג, ו)

מדוע נתנה גם לאדם לאכול מפרי העץ?

רש"י: חוה חששה שמא היא תמות כתוצאה מהאכילה, ובעלה ישאר חי וישא אשה אחרת (מקורו בפרקי דרבי אליעזר, פרק יג).

רבי עובדיה מברטנורא: חוה סברה שאם גם אדם יאכל, הקב"ה ימחל להם על חטאם ולא ימיתם, שכן לא ירצה למחות את המין האנושי מעל פני האדמה.

 

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה… (ג, יד)

מדוע לא שאל הקב"ה את הנחש לפשר מעשהו, כפי שעשה עם אדם וחוה, טרם שגזר את ענשו?

רד"ק: בעוד לאדם ולאשתו היתה טענה, אם כי חלושה, הרי שידע הקב"ה שלנחש אין מענה או טענה כלל, ועל כן קילל אותו מיד, ולא המתין לשאול אותו לפשר מעשהו.

תולדות יצחק: משום שהנחש לא עבר על איסור אכילה מעץ הדעת, כמו אדם וחוה, אלא רק החטיא אותם.

הנצי"ב מוולוז'ין: הקב"ה לא פנה אל הנחש ולא דיבר עימו, אלא רק עם מזלו, שהוא כמו הנחש עצמו.

 

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר… (ג, טז)

כיצד דיבר הקב"ה עם האשה?

תלמוד ירושלמי סוטה פ"ז ה"א: "לא מצינו שדיבר המקום עם אשה, אלא עם שרה בלבד. והא כתיב 'אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ'? אמר רבי יעקב דכפר חנין: על ידי התורגמן".

מדרש רבה (כ, ו): "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה".

 

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (ג, יז)

כמה זמן תימשך הקללה?

רד"ק: כל זמן  ש(מין) האדם חי על האדמה.

חזקוני: כל ימי חייו של אדם הראשון.

 

וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (ד, ב)

מדוע הבל, הצעיר, מוזכר לפני קין?

ספורנו: העיסוק בצאן היתה מלאכה חכמה יותר ממלאכת עבודת האדמה, ומשום הכבוד שיחסה לו התורה הקדימה את הבל לקין, על אף שהיה צעיר יותר.

הרב שטיינמן: משום שקרבנו היה חשוב ורצוי לפני הקב"ה.

 

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (ד, ד)

מה הדגש על הריבוי, 'גַם הוּא'?

כתב סופר: כשם שקין התעורר מעצמו להביא את המנחה, כך גם הבל, התעורר מעצמו להביא.

שפת אמת: המילים 'גַם הוּא' מלמדות, שנוסף לקרבן, הבל הביא גם את עצמיותו, הוא הקריב את ה"אני" שלו. אין פלא שהתוצאה היתה 'וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ'.

מהר"ל: הבל התעורר להביא את קרבנו לאחר שראה את קין נוהג כך, ועל כן כתבה התורה "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא", גַם – טפל, לקין.

רבי זלמן סורוצקין: הבל חלק כבוד לקין והמתין מלהביא מנחה עד שקין הביא את מנחתו, ורק לאחר קין הביא גם הבל את מנחתו.

 

 וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת (ד, טו)

מה היה האות, ומדוע נצרך לו?

פסיקתא זוטרתא (סימן טו): "מה אות עשה לו? אלא שגזר עליו לבלתי הכות אותו כל מוצאו".

רמב"ן: הקב"ה שם לו אות קבוע, שיהיה עמו תמיד. כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מהקב"ה, שמורה לו את הדרך, כדי שיידע להיזהר ולהישמר, שלא יארע לו אסון שם.  

אבן עזרא: הקב"ה עשה לו אות עד שהאמין בו. התורה לא גילתה את האות ששם לו הקב"ה.

רד"ק: הקב"ה חיזק את ליבו ושם לו אות שלא יפחד מפני מי שימצא אותו ויכנו. הקב"ה שם פחד בלב בני אדם ובעלי החיים, שיחששו להכות אותו.

 

וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ… וַיְהִי בֹּנֶה עִיר (ד, יז)

מדוע בנה עיר?

אברבנאל: משהבין קין שעבודת האדמה מקוללת, החליט לנטוש אותה ועבר לעסוק במלאכה שמועילה לעולם – בבנין.

הנצי"ב מוולוז'ין: קין הבין שרצון הקב"ה הוא שיעסוק בצרכים קיומיים (כמו הבל), ולא לחיות חיי הפקרות כמו בעלי החיים בעבודת האדמה לבד, ועל כן בנה עיר.