גליון תורתך שאלתי – בראשית תשפ"ד

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (א, ג)

באיזה יום נברא האור, בראשון או ברביעי?

רד"ק: המאורות נבראו ביום הראשון, אולם אורם החל להאיר רק ביום הרביעי, כפי שאמרו חז"ל (חולין ס' ע"א) "אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית – בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו".

ר"ן: ביום הראשון נבראו המאורות, והבדילו בין היום ללילה, אך לא היו שלמים, ורק ביום הרביעי התעצמו ונעשו למאורות.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם… פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ (א, כב)

מדוע מכל בעה"ח רק הדגים והעופות התברכו בברכת 'פְּרוּ וּרְבוּ'?

חזקוני: הקב"ה לא בירך את כל בע"ח, מחשש שיתרבו (בכמות) על בני האדם, ולא יוכלו לשלוט עליהם ולא לעמוד כנגדם, לעומת העופות שפורחים באויר והדגים שבמים, שאינם מהוים איום וסיכון לבני האדם.

רבי זלמן סורוצקין: הדגים זקוקים לברכה מיוחדת משום שאין להם סדרי משטר רגילים שיכולים להגן עליהם מפני אנרכיה, אדרבא, פרנסתם בנויה ומושתתת על האי סדר, שהגדול בולע את הקטן.

וַיִּיצֶר… אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (ב, ז)

לאחר שנכתב שנוצר מ'עָפָר', מדוע נכתב שנוצר מ'הָאֲדָמָה'?

רש"י: כפל הלשון מגדיר את הפעולה שנעשתה ביצירת האדם. הקב"ה נטל 'עָפָר' והדגיש שהיה 'מִן הָאֲדָמָה', מכל חלקי 4 רוחות השמים, כדי שבכל מקום שבו ימות האדם, האדמה תקלוט את גופו לקבורה.

הגר"א: עָפָר – עפר תיחוח, חול רך. אֲדָמָה – אדמת סלע קשה. הקב"ה יצר את האדם משני חומרים שונים, עפר רך ועצמות קשות, שיוכל לחיות כשיש שילוב ביניהם.

וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם (ב, ח)

מתי צמחו האילנות שבגן עדן?

חזקוני: גן עדן נברא טרם בריאת העולם, את האילנות נטע הקב"ה ביום השלישי.

אברבנאל: המקום ששמו 'עֵדֶן' נוצר בתחילת הבריאה, בדומה לשאר הנבראים. ביום השישי ברא הקב"ה את האילנות ועצי הגן.

בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (ב, יז)

מדוע אדם לא מת ביום שאכל מהעץ, אלא רק כעבור 930 שנים?

פסיקתא זוטרתא: אדם חי 930 שנים, שנחשבים אצל הקב"ה כיום אחד.

מלבי"ם: אזהרת הקב"ה "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", מוסבת על הנשמה. מדובר במיתה רוחנית, לא גשמית.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם… וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה (ג, א)

איך דיבר הנחש עם האשה?

אבן עזרא: עד שהתקלל, היה הנחש מדבר ואף היה הולך בקומה זקופה, הקב"ה נתן בו דעת.

חזקוני: הקב"ה פתח את פי הנחש, כשם שפתח את פי האתון של בלעם.

אור החיים: בעלי החיים אינם מדברים, אלא מצפצפים ויש אנשים שמכירים ומבינים בצפצופיהם ואפילו בשיחת הדומם, שהרי כל בעל חיים משבח את הקב"ה בדרכו ובלשונו, כדוגמת 'פרק שירה'.

וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (ג, ח)  

וכי חשבו שאפשר להתחבא מהקב"ה?

הנצי"ב מוולוז'ין: משהבינו שיקבלו את פני השכינה, התכסו ונסו מפניה, לא מחמת יראה מעונש, אלא מיראת הרוממות, שחששו לעמוד לפני השכינה בגילוי ערוה.

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (ג, ט)

מדוע קרא רק לאדם, ולא לחוה? 

אברבנאל: הקב"ה פנה לאדם, להוכיחו על שחטא, מפני שרק אותו ציווה לבלתי אכול מעץ הדעת, ולא את אשתו. בבואו להוכיח על החטא, מן הראוי להוכיח רק את מי שקיבל את הציווי.

וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן (ד, ב)

מדוע קראה לו הבל?

בכור שור: 'הָבֶל' על שם שכל העולם שב להבל.

רלב"ג: קין והבל היו תאומים. גופו של הבל היה קטן יותר, וקראה לו בשם שמביע קטנות.

אברבנאל: בהיותו רועה צאן עסק הבל בהנהגת בעלי חיים, תפקיד שכולו שררה, שהיא הבל ורעות רוח.

מלבי"ם: קין, הבכור היה עיקר לידתה, הבל היה מעין "תוספת" עליו, וביטאה זאת בקראה שמו הבל, מלשון שהיה אצלה הבל, נחשב לבעל ערך פחות חשוב ומיוחד.   

 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו (ד, ח)

מה אמר קין להבל?

אור החיים: לצד שנאתו וקנאתו בהבל, הראה לו קין חיבה מסוימת, כדי להסב את תשומת ליבו שלא יחוש באיבה, שיסיח דעתו ממנה, שלא יחשוד בו שרוצה להרגו וישמר ממנו, אמר לו מילות ידידות ואחוה שיחוש בקרבה שכביכול שוררת ביניהם.

הנצי"ב מוולוז'ין: קין סיפר להבל את דברי הקב"ה אליו, שאמר לקין שיכול למשול בהבל ולהתנות את נתינת הלחם בסיוע בעבודת האדמה.

משך חכמה: משמעות המילה 'אֶל', במובן 'על'. קין לא פנה אל הבל ואמר לו, אלא דיבר עם עצמו על 'הֶבֶל אָחִיו', בעניינו, שמשתוקק להרגו, בהתאם לדברים שאמר לו הקב"ה, ועל כן קם עליו להרגו.

וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (ד, ח)

מדוע התורה ציינה את המיקום שבו התנהל הויכוח?

רד"ק: משום יראת אביו לא עשה זאת קין בפניו, אלא שמר את כעסו עד שהיו שניהם בשדה. שם בשדה, הרחק מאביו התקוטט עימו מתוך כעסו עליו והרגו.

בכור שור: התורה מדגישה שקין פעל מול הבל בערמה, כשהבל חשב שקין התפייס עימו והסיח דעתו מלהישמר ממנו. ניצל קין את היסח הדעת של הבל, בעת שהיו בשדה והרג אותו.

רבי זלמן סורוצקין: התורה שיבחה בכך את קין שלא הרג את הבל בסמוך למקום הקדוש שבו הקריבו קרבן, אלא בריחוק מהמקום ההוא, מפני שחש בקדושה, בקרבת האלוקים האופפת את מקום העלאת המנחה.