גליון פרשיות ויקהל פקודי תשפ"ג
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת (לה, ב)
מדוע נכתבו ששת ימי המעשה?
אפריון: לאדם שאינו מאמין שפרנסתו משמים, וחושב 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' קשה לשבות בשבת. הוא סבור שאם ישבות תחסר לו פרנסה. כדי להסיר קושי זה ציוותה התורה תחילה על שמירת השבת, שיידע שפרנסתו בכל השבוע מהקב"ה. ואז יקל עליו לקיים את ההמשך "וביום השביעי תשבות".
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (לה, ג)
מדוע מכל ל"ט אבות מלאכה הזהיר הקב׳׳ה באופן מיוחד רק על הבערת אש?
רשב"ם: "לפי שביו"ט כתיב 'אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם', שם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל, אבל בשבת כתיב 'את אשר תאפו אפו', מבעוד יום, 'ואת אשר תבשלו בשלו', לכך מזהיר כי בשבת לא תבערו אש למלאכת אוכל נפש וכ"ש שאר מלאכות שאסורין אפי' ביו"ט".
כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' (לה, כד)
מדוע כאן בכסף ונחושת כתובה לשון הרמה ('כל מרים'), ואילו בזהב (לעיל פסוק כב) כתובה לשון תנופה?
רבי שלמה קלוגר: הזהב נועד לכפר על מעשה העגל, וכדברי חז׳׳ל: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבעגל. כל הקרבנות הבאים לכפר טעונים תנופה, בניגוד לכסף ולנחושת שהיו נדבה, שבה אין צורך בתנופה, אלא רק הרמה.
וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים (לה, כו)
חז"ל מבארים שהחכמה הזו נעשתה ע"י מרים (סוטה יב ע"א).
רבי חיים קניבסקי: זה מרומז בפסוק 'וְכָל הַנָּשִׁים… בְּחָכְמָה'. מרים היתה חכמה, שהרי היא היתה מילדת, ומילדת נקראת חכמה, כפי שכתוב: 'איזהו חכם הרואה את הנולד'.
וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ (לו, ו)
"מכדי, זריקה תולדה דהוצאה היא, הוצאה גופה היכא כתיבא? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה'" (שבת צו ע"ב).
ניתן למצוא רמז מטעמי המקרא לאיסור הוצאה. אדם מתחייב על הוצאה רק כשעקר חפץ שמונח על מקום שרחב ד׳ על ד׳ והניח במקום רחב ד׳ על ד׳. כך גם טעמי המקרא של פסוק זה: מונח רביעי, זרקא, מונח רביעי. לרמז שהעקירה וההנחה מוצרך להיות מונח רביעי, דהיינו על מקום ד' על ד'.
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה… (לה, ב)
מדוע משה פתח במצות השבת ורק לאחר מכן ציווה על המשכן?
רש"י: "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת".
רבי חיים פלטיאל: "הגיד לכם שבת תחלה שאם היה מגיד לכם מעשה משכן תחילה היה חביב עליכם ושוב אפי' היה מגיד להם מעשה שבת שוב, אפי' כשיגיד להם מעשה משכן לא יעשו בשבת".
שבת החודש – שמות פרק יב
דַּבְּרוּ… בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם (יב, ג)
מתי יהיה הדיבור ומתי הלקיחה?
רש"י: דברו היום, בראש חודש, שיקחוהו בעשור לחודש. (שפתי חכמים מבאר שהמילים 'בעשור לחדש הזה' מוסבות על 'ויקחו', ולא על האמירה).
מלבי"ם: "'דַּבְּרוּ… בֶּעָשֹׂר', שבעשור ידברו אל בני ישראל, שכן מורה האתנחתא שמוסב למעלה… דעיקר הדבור יתחיל בעשור".
בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם (יב, ג)
מדוע הצטוו לקחת בעשור לחודש?
אבן עזרא: היום העשירי בחודש הוא יום מיוחד, ומציין שהסתיים שליש מהחודש.
רבינו בחיי: משום שיש צורך לבדוק קרבן ארבעה ימים לפני הקרבתו.
שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת (יב, ג)
מדוע הצטוו להביא שה דוקא לקרבן פסח?
רמב"ן: משום שמזל טלה בחדש ניסן נמצא בכוחו הגדול. הקב"ה ציווה לשחוט טלה ולאכול, להודיע שלא בכח מזל יצאנו ממצרים, אלא בגזרת הקב"ה.
אלשיך: השה שימש קטגור לבני ישראל, שעבדו אותו. כנגד זה, התיקון יהיה בהקרבתו, בניגוד לעבודתם לשה שכל אחד עבד בפני עצמו, בשחיטת הרבים ששוחטים לה' מתקנים הם את החטא, והופך להם הקטגור לסנגור.
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר… צְלִי אֵשׁ… (יב, ח)
מדוע 'צְלִי אֵשׁ', ולא בישול רגיל?
רשב"ם: הואיל וכל ענייני האכילה היו בדרך חיפזון ומהירות, כאדם שנחפז ללכת.
חזקוני: לצלי יש ריח חזק, שנודף למרחק. הקב"ה ציווה אותם לאכול צלי, כדי שריחו יגיע לאפם של המצרים, שיידעו שבני ישראל אוכלים את אלוהיהם.
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה' (יב, יא)
מדוע 'בְּחִפָּזוֹן'?
אבן עזרא: כדי שלא יתעכבו, שימהרו לאכלו לפני בוא רגע המשחית, שיפסח הקב"ה על הפתח. מסיבה זו ציווה אותם הקב"ה להכין צלי אש, שיתבשל מהר יותר.
הדר זקנים: שיזדרזו בטרם יקומו עליהם אויביהם.
כלי יקר: הואיל ומצרים היתה מלאה גלולים, לא היה מקום לשכינה שם. הקב"ה ציווה עליהם לצאת בחפזון, למהר להקביל פני השכינה.
וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' (יב, יב)
מדוע?
רשב"ם: הואיל ופרעה בטח באלהי מצרים, ואמר 'מי ה".
רלב"ג: כדי לאמת לבני ישראל, שאין שום צד אלוהות באלילי מצרים.
וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים (יב, יג)
מדוע נדרשו לשים דם לאות?
אור החיים: המשחית אינו מבחין בין רע לטוב. הקב"ה ציווה שישימו דם לאות, שיידע שלא לפגוע בבתי בני ישראל.
רש"ר הירש: הדם הינו ביטוי סמלי להתמסרותם המוחלטת לידי הנהגת ה'.
