גליון מס' 124 לפרשת ויקרא – שבת זכור תשפ"ד

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה (ה, כג) 

'והיה' כתוב תמיד בהקשר שמחה. איך מתקשרת השמחה לקרבנות חטאת או אשם?

אדם שמכיר בחטאו באופן אמיתי וכנה, זו שמחה גדולה, משום שקיים סיכוי שיתקן דרכיו בעשיית תשובה. אחד מיסודות התשובה הוא ההכרה בחטא, כמו שאומר ירמיהו (ב, לה) "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי", כלומר מי שמקשה את ערפו ומסרב להכיר בחטאו יקבל עונש חמור יותר מן העונש על החטא בעצמו.

ולהיפך, מי שאינו מקשה ערפו ומודה "חטאתי", מסיר מעליו את ה"הנני נשפט". כשיש דין למטה אין דין למעלה.

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו (א, א)

מדוע האות א' במילה 'וַיִּקְרָא' נכתבה זעירא?

בעל הטורים: משה היה גדול ועניו, ורצה לכתוב 'ויקר', לשון מקרה, כביכול נראה לו הקב"ה רק במקרה, ודיבר איתו רק בחלום, כפי שכתוב אצל בלעם (במדבר כג, ד).

הקב"ה הורה לו להוסיף את האות א', משום שהמילה 'ויקרא' מראה על מדרגה גבוהה יותר בנבואה. משה "נאלץ" להסכים, ומרוב ענוותנותו כתב א' זעירא.

אָדָם כִּי יַקְרִיב… תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (א, ב) 

מדוע פתח בלשון יחיד 'יקריב' וסיים 'תקריבו' בלשון רבים?

אלשיך: יחיד מישראל שחוטא פוגם בכלל ישראל, וכולם צריכים כפרה. על אף שבפועל מקריב הקרבן הוא יחיד (ולכן נאמר ביחיד), הקרבן מתייחס לכלל ישראל. ע"י הבאת הקרבן מתכפר לכל ישראל הפגם שנפגם כתוצאה מהחטא, ולכן נאמר "תקריבו" בלשון רבים, כביכול הקרבן הוא קרבן ציבור הבא לכפרת כל ישראל.

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (דברים כח, יט)

אימתי חל הציווי למחות את זכר עמלק?

אבן עזרא: "זאת המצוה תלויה אחר שירשו את הארץ ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם אינם חייבים להלחם בעמלק".

בכור שור: "כשתעמיד מלך על כסא ישראל, שהוא כסא ה'… וכן ציווה הקב"ה לשאול לאחר שלכד המלוכה על ישראל…".

חזקוני: "תמחה, קודם שפשט ידו במקדש. ולמעלה שאמר 'אמחה', היינו לאחר שפשט ידו במקדש".

 

וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת… (ב, ב)

מדוע המלך התייעץ עם נעריו, ולא עם השרים?

פסיקתא זוטרתא: "כיון שנהרגו יועציו הראשונים, התחיל ליטול עצה מן הנערים".

רשב"ם: המלך לא התייעץ איתם, אלא שמע שיחה שניהלו בינם לבין עצמם, מה טוב למלך, והסכים איתם.

וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ (ב, ז) 

מדוע אסתר נקראה בשם 'הֲדַסָּה'?

מגילה יג ע"א: "רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים, שנקראו הדסים".

מדרש רבה (ו, ה): "מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן".

ילקוט שמעוני (תתרנג): "כשם שהדס ריחו טוב, כך היו מעשיה טובים".

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי (ב, כג)  

מדוע מרדכי אמר לאסתר, ולא אמר בעצמו למלך?

אלשיך: מרדכי רצה להיטיב עם אסתר, שתמצא חן בעיני המלך, שתאמר מעצמה.

מנות הלוי: מרדכי רצה שהמלך יינצל על ידי אסתר ויזכור לה טובה זו כשתבקש את הצלת היהודים.  

נחל אשכול: בעת ההיא לא התאפשר למרדכי לדבר עם המלך בייחודיות ובסוד.

מלוא העומר: מרדכי חשש לומר זאת למלך, שמא ייבדק הנושא ולא יימצאו די ראיות להוכיח את מזימתם,  אך אסתר בטחה בצדקת מרדכי, ולכן אמרה זאת למלך.

יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן… וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (ה, ח)     

מדוע אסתר דחתה את אמירתה למחר?

ילקוט שמעוני (רמז תתרנו): "מה ראתה לומר 'מחר'? אלא שכל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר, וכן הוא אומר 'מחר אנכי נצב על ראש הגבעה'".

יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה (ה, יד)     

מדוע הציעו שיעשה את העץ לפני שקיבל לכך אישור לכך מהמלך?

רבי שמואל די אוזידא: מחשש שמא יהיה מי שיסנגר על מרדכי, יעצו לו שיכין את העץ, ורק לאחר מכן שידבר עם המלך, כדי שלא יהיה פנאי לאיש לסנגר על מרדכי.

מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ (ו, ו)     

מדוע אחשורוש לא נקב במפורש בשמו של מרדכי?

הגר"א: אחשורוש חשש שהמן אוהב את מרדכי, והעריך שאם יגיד לו במפורש שזה מיועד עבור מרדכי, יציע המן לתת לו את כל המלוכה, ולכן שאל אותו באופן סתמי, ללא שנקב בשמו של האיש.

מלוא העומר: אחשורוש רצה שהמן יטעה ויחשוב שמדובר בו בעצמו, ועל כן שאל אותו 'מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ', ולא שאל 'מַה לַעֲשׂוֹת לָּאִישׁ', כדי שיחשוב שכוונת המלך לעשות באיש עצמו, שהוא כבר נחשב למכובד, שיהיה הכבוד ניכר בו יותר.

מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ… וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי (ו, י)     

מדוע השפיל את המן ואמר לו לעשות זאת בעצמו?

רבי אלישע גאליקו: אחשורוש רצה לגמול עם מרדכי, ולצורך כך בחר בכבוד הגדול ביותר שיכול להעניק לו, באמצעות השר הבכיר ביותר בממלכתו.

אלשיך: למלך אחשורוש הפריעה השאלה מדוע אסתר הזמינה את המן לשני המשתאות. היה חשוב לו שאם יש מישהו שיודע שיבוא ויספר. כדי לעודד להגיע אליו ולספר ללא חשש להינזק,  ביקש אחשורוש לפרסם זאת כמה שיותר. והחליט שלא יהיה פרסום גדול יותר ממסע שכזה שייעשה ע"י המן.

אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי (ו, יג)     

מדוע פתחו במילה 'אִם', שמורה על ספק?

רבי שמואל די אוזידא: משמעות המילה 'אם' במובן 'כי', תיאור זמן – כאשר. מעין "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים". זרש ויועציו אמרו לו שסיבת מפלתו היתה כי "מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי".

מגילת אליהו: משמעות המילה 'אם' – בודאי, כגון 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי'. לאחר שהחל המן ליפול, אמרו לו מקורביו שמרדכי בודאי מזרע היהודים, שהרי החל (המן) ליפול לפניו.