גליון לפרשת שמיני תשפ"ג

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם… (ט, כב)

רש"י: "ברכת כהנים. נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל"

מדוע רק כעת בירך ברכת כהנים?

נפסק בשו"ע שכהן שאינו אוהב את ציבור המתפללים, או שהציבור לא אוהב אותו, לא ישא כפיו. אהרן עשה את העגל, ויתכן שהיה בליבו כעס על עם ישראל, על שהביאו אותו למצב שנאלץ לעשות כן. גם עם ישראל כעס עליו, על שהחטיאם בעגל. הכעס ההדדי מנע מאהרן לברך אותם בברכת כהנים.

משהוקרבו כל הקרבנות, הקב"ה סלח לכולם ונעשו אוהבים. כתוצאה מכך יכל אהרן לברכם ולומר מתוך אהבה אמיתית "יברכך ה' וישמרך".

בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ… וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (י, ג) 

מדוע כתוב 'וַיִּדֹּם', לשון 'דממה', ולא 'וישתוק אהרן'?

4 דרגות בבריאה: מדבר, חי, צומח ודומם. המדבר – כשפוגעים בו, משיב פגיעה, בדרך כלל בדיבור. החי – כשפוגעים בו עלול לתקוף את הפוגע, או לברוח. הצומח – כשכורתים אותו, הוא מחליף צורה, רואים שנפגע. רק על הדומם, כל מה שיעשו עמו – לא יראו עליו שום שינוי.

"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", כמו דומם, שלא ראו עליו מאומה. זו דרגה מאד גבוהה, לקבל את הדין בשמחה, להאמין שכל מה שהקב"ה עושה לטובה, ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

החפץ חיים ביאר, שלא כתוב 'ויחריש', משום שעפ"י שפת גופו והבעת פניו, גם כשמחריש, אפשר להבחין במצב רוחו של האדם, בניגוד לדומם, שלא ניתן להכיר מאומה. אהרן קיבל את הדין באהבה והיה בחזקת דומם, שלא ניכרה עליו אבלות.

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ… כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים (יא, ט) 

מדוע לדגים לא נתן להם הקב"ה שמות?

בעל הטורים: לבעלי החיים נתן אדם שמות, משום שהם גלויים לעין כל, ושמותיהם מעידים על פנימיותם, שמלמדת אותנו. לעומתם, הדגים מכוסים מבני אדם, לא ניתנו להם שמות משום שאין כל תועלת בשם שינתן להם, מאחר ולא ילמדו מהם בני אדם תכונות וסגולות מוסריות.

מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ (יא, ג) 

מדוע נכתבה המילה 'בַּבְּהֵמָה', בפרט שבפסוק הקודם כתוב "זאת החיה… מכל הבהמה…"?

וולד שנמצא בבהמה כשרה בצורת בהמה טמאה, (כדוגמת גמל במעי פרה) כשר, שכן חז"ל לימדו כלל: "היוצא מהטהור – טהור" (בכורות דף ה ע"ב), בניגוד לוולד שנמצא במעי פרה, אם הוא בצורת עוף, הוא נאסר באכילה.

דבר זה למדו חז"ל מכפל הלשון בפסוק: תחילה 'מכל הבהמה אשר על הארץ' ואחר כך 'מעלת גרה בבהמה'. שתי בהמות בזו אחר זו, כאילו נכתב 'בהמה בבהמה', לאמור: רק דמות בהמה, ואפילו טמאה, שנמצאה בבהמה הכשרה באכילה.

 

 

כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם (יא, כ)

מדוע נכתבו המילים 'הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע'?

רש"ר הירש: חרקים מעופפים הם בעלי שש רגלים לפחות. המספר ארבע בא ללמדנו, שיש להם יותר משתי רגלים, שהרי ריבוי זה של מספר הרגלים הוא המבדיל בין עוף לבין שרץ העוף.

 

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם (ט, כג)

מדוע הם יצאו וברכו את העם?

פסיקתא זוטרתא: "מלמד שאחר שברכם אהרן לא נראתה שכינה והיה משה מצטער נכנסו שניהם ונתפללו".

 

וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה (י, ו)

מדוע ציין סמוך להוראה שלא להתאבל, שבית ישראל יבכו, הרי זה גורם לצער לאהרן?

רבי שלמה קלוגר: חז"ל אומרים "חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", שיש לברך על הרעה באותה שמחה כשם שמברך על הטובה. יש הבדל בין רעה לטובה שנעשית אצל צדיק. על הטובה שאצל הצדיק, חייבים כולם לשמוח אתו. אולם על הרעה שנעשית אצל הצדיק, הוא מצֻווה לשמוח, ואילו כולם חייבים להצטער בצערו.

מסיבה זו חילק משה והורה לאהרן ובניו "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו", שכן עליכם לברך על הרעה, כשם שמברכים על הטובה. אך אל תחשבו שכלל ישראל ישמחו על צרתכם, אלא "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה…".

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ (יא, ב)

אלו בעלי חיים נכללו?

הגר"א: יש 4 סוגים: בהמה, חיה, עופות ושרצים. בהמה, חיה בין בני אדם. חיה, שוכנת במדבר וביערות. עופות פורחים באויר. שרצים הם הקטנים, וכוללים 4 מינים: שרץ העוף, שרץ המים, שרץ הארץ ורמשים.

וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (יא, מד)

מדוע כפל הלשון 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים'?

כלי יקר: מאחר שחז"ל אמרו: 'בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פותחין לו' (מנחות כט ע"ב), כתוב לגבי 'הבא לטהר' 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים', בדרך של הודעה, לומר שאם תתחילו להתקדש מלמטה אז ודאי 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים', מדוע? כי אני מקדש אתכם מלמעלה ומסייע לכם כדי שתהיו קדושים כמוני 'כִּי קָדוֹשׁ אָנִי', אבל ביחס לבא לטמא כתוב 'וְנִטְמֵתֶם בָּם'.