גליון 'חויה בשולחן שבת' – חוקת תשפ"ה

ציון עובדת היות עם ישראל ואדום אחים

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ (כ, יד)

מדוע משה הדגיש את היותם אחים?

מדרש אגדה: "היו יודעים שנתקיים הקול קול יעקב, שבשעת שנצעק אל הקב"ה ישמע קולנו, וכן עשינו במצרים צעקנו אל ה' אלהינו ושמע קולינו, שנאמר 'וישמע ה' את קולנו' (דברים כו, ז)".

רא"ש: "אמרו לו: אתה ידעת, כשאמר הקב"ה לאברהם 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' אנחנו נשתעבדנו ואתה בן חורין".

רבינו בחיי: "כלומר אחים היינו בני אברהם, שנאמר לו: (בראשית טו, יג) 'כי גר יהיה זרעך', ועל שנינו היה החוב מוטל לפרוע. אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. לפיכך פירש אביכם מעל אבינו, שנאמר: (בראשית לו, ו) 'וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב המוטל עליו והטילו על יעקב לבדו לפיכך סבלנו רעות רבות".

תולדות יצחק: "ואפשר לפרש שהאדם ראוי לרחם על אחר לאחד מארבעה סיבות וכל שכן אם ישנן כל ארבעתן. הראשונה, בעבור שהוא אחיו או דודו או בן דודו, ולזה אמר 'כה אמר אחיך ישראל'…".

אור החיים: "טעם אומרו 'אחיך', גם אומרו 'אתה ידעת', לומר כי תלאה זו לא נסבבה ממני אלא מאבותינו ואני ואתה אחים שוים בדבר, ששטר זה של התלאה היה כתוב על אבינו ואחד מן האחים פרעו".

רש"ר הירש: "אחיך ישראל מזכיר את ייחוסם המשותף, ועפ"י (מדרש רבה יט, ז) רומז גם לגורל השונה שעלה בחלקם של שני האחים התאומים".

 

 

הקדמה קצרה

בעיסוק במעשה "מי־מריבה" – הכאת הסלע בידי משה, ראוי להקדים כמה מילים.

אין כוונתנו, חלילה, להטיל דופי בדמותו של משה רבינו, איש האלוקים. עם זאת, אלו דברי אלוקים חיים, ו"תורה היא וללמוד אני צריך" (עיין/י מסכת ברכות דף סב ע"א). התורה עצמה מלמדת ועוסקת ב"נפילותיהם" של צדיקים, שנועדו ללמד דרך ישרה.

לפיכך אנו עוסקים נושא ברגישות מיוחדת, תוך הקפדה להיצמד למקורות חז״ל ופרשני התורה, כדי ללמוד ולהבין את המסר החינוכי והמוסרי הגלום באירוע זה.

 

*ביאור חטאם של משה ואהרון*

*יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם* (כ, יב)

*מה ביאור חטאם של משה ואהרון?*

רש"י: שלא דיברו אל הסלע והוציא מים, ומנעו קידוש ה'. אילו היו מדברים אל הסלע, היו רואים בנ"י שיוצא מים מהסלע והיו אומרים לעצמם: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה ובכל זאת עושה מה שאומר לו הקב"ה, ק"ו לגבינו. אולם משה ואהרון לא דיברו אל הסלע, אלא היכו אותו ומנעו קידוש ה' גדול.

בכור שור: הקב"ה אמר להם: 'ודברתם אל הסלע לעיניהם', שהיו אמורים כולם לראות שהמים הגיעו מהקב"ה. אולם הם לא דקדקו בלשונם, ולכן לא באו המים בהכאה הראשונה.

רבינו חננאל: החטא היה שאמרו 'המן הסלע הזה נוציא לכם מים', וראוי היה שיאמרו: 'יוציא ה' לכם מים', כפי שאמרו (שמות טז, ח) 'בתת ה' לכם בערב בשר לאכול…'. וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא. יתכן שחשבו העם שמשה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, ועל כך אמר הקב"ה: 'לא קדשתם אותי' (דברים לב, נא).

רמב"ם: (שמונה פרקים) משה נטה לצד הרגזנות שאמר 'שמעו נא המורים' ועל כך דקדק איתו הקב"ה, שאסור לאדם כמוהו לכעוס לפני בנ"י כשלא ראוי בו הכעס, משום חילול השם, שהרי מתנועותיו ומדבריו כולם למדו.

 

 

שילוח הנחשים

וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל (כא, ו)

מדוע שלח הקב"ה את הנחשים?

במדבר רבה (יט, כב): "מה ראה ליפרע מהם בנחשים? לפי שנחש פתח בלשון הרע תחילה ונתקלל ולא למדו ממנו. אמר הקב"ה: יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחילה וייפרע ממספר לשון הרע".

תרגום יונתן בן עוזיאל: "וְהָא חִיוְיָא דְגָזְרִית עֲלוֹי מִן יוֹמֵי שֵׁירוּי עַלְמָא עָפָר יֶהֱוֵי מְזוֹנֵיהּ וְלָא אִתְרְעַם עִלַוַי וְעַמִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וּכְדוּן יֵיתוּן חִיוָון דְלָא אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן וִינַכְתוּן יַת עַמָא דִי אִתְרַעֲמוּ עַל מְזוֹנֵיהוֹן". והנה נחש שגזרתי עליו מתחילת ימי עולם, עפר יהיה מזונו ולא התרעם עלי, ואילו עמי התרעמו על מזונם. ועתה יבואו נחשים שלא התרעמו על מזונם וינשכו את העם אשר התרעמו על מזונם.

רש"י: "יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד וייפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים".

אור החיים: "הנחשים הם כנגד מה שדברו במשה, שכל המדבר לשון הרע בחברו, ומכל שכן ברבו, נחש מכישו. והשרפים הם כנגד מה שדברו באלהים".

 

רזרבה

שירת משה בבאר

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ (כא, יז)

האם משה שר? מדוע?

מדרש רבה (יט, כו): "מפני מה לא נזכר משה שם? מפני שנענש ע"י המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו".

בכור שור: "אבל משה לא שר, לפי שנכשל בו".

כלי יקר: "שמע מינה שבני ישראל אמרו שירה זו על משה, שחזרה הבאר בזכותו אחר שפסקה במיתת מרים, ומטעם זה לא נזכרה מרים בשירה זו ונזכר משה שנאמר 'באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק', ואין מחוקק אלא משה שנאמר (דברים לג, כא) 'כי שם חלקת מחוקק ספון'. ובתענית (ט ע"א) מסיק שחזרה בזכות משה. כי מתחילה היה המן בזכות משה שקיבל התורה כי לא ניתנה התורה כי אם לאוכלי המן, שנאמר (שמות טז, ד) 'למען אנסנו הילך בתורתי', והבאר שהיה מספיק להם כל צורכיהם בזכות מרים שאחזה במדת גמילות חסדים".

מלבי"ם: "ומשה לא אמר שירה עמהם, כי לא באו המים על ידו".

 

 

 

 

הצורך לנחם ולעודד ולחזק את רוחו של הזולת השרוי בצער ובדאגה

קח את אהרן ואת אלעזר בנו (כ, כה)

רש"י: "קח את אהרן – בדברי ניחומים. אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך".

למדנו מהקב"ה שאמר למשה לנחם את אהרן בשעתו הקשה.

רבי עקיבא ואשתו, בתו של כלבא שבוע, חיו בעניות נוראה. לא היה להם מקום ללון, הם ישנו בבית התבן.

חז"ל (נדרים נ.) סיפרו שאליהו הנביא הגיע אליהם בדמות עני כדי לנחמם ולעודדם. הר"ן ביאר שהוא בא להראות להם שיש אנשים עניים יותר מהם ובכך להחיות רוחם.

אליהו קרא להם מפתח הבית וביקש שיתנו לו מעט תבן משום שאשתו ילדה ואין לו דבר שתוכל לשכב עליו. אמר רבי עקיבא לאשתו: את רואה שיש עניים יותר מאיתנו, הנה האדם הזה אפילו תבן אין לו.

תמה ה'בן איש חי' (בספרו בן יהוידע) איך אליהו אמר דבר שאינו אמת, שאשתו ילדה, והרי לא היתה לו אשה?

ותירץ, שמכאן רואים את החשיבות שבעידוד וחיזוק הזולת השרוי במצוקה, עד שאליהו הנביא נשלח בדמות עני לנחם, לחזק ולעודד את רבי עקיבא ואשתו בעת עוניים ודחקם.