גליון בהר בחוקותי תשפ"ג
גליון בהר בחוקותי תשפ"ג
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, א-ב)
מה ענין שמיטה אצל הר סיני?
החיד"א: עיקר טעם מצות השמיטה, לחזק ולהשריש האמונה והבטחון בה', שהכל ממנו יתברך. כשישבות מעבודת האדמה, יווכח האדם לדעת שלא כוחותיו ועמלו מצמיחים לו את פרי הארץ ואז ישליך יהבו אל ה' ויהיו עיניו נשואות אליו תמיד, שיספק לו די מחסורו. השמיטה והתורה, הן סיבה ותוצאה. ע"י מצות שמיטה יבואו לידי אמונה ובטחון ויגבירו את לימוד התורה ומצוותיה.
כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, ב)
מדוע ציוותה התורה על השמיטה?
בכור שור: "מאי טעמא דשביעית? זרעו שש ושבתו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא, וכן הוא אומר: 'כי לי הארץ'".
רבינו בחיי: "שתהיה הארץ בטלה מכל מלאכת אדם בשנה השביעית, ולא ישתדל כלל בעבודת הקרקע לא בחרישה ולא בזריעה".
אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (כה, ה)
מה ביאור המילה 'נְזִירֶךָ'?
בכור שור: "כשם שהתבואה הבאה מן גרגרים הנושרים בלא חרישה וזריעה קרויים 'ספיח', כן הענבים הבאים בכרמים בלא זימור ובלא תיקון קרויים 'נזירים'. ועל שם שהבעלים נפרשים מהם ומניחים אותם קורא אותם 'נזירים'.
כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ (כה, מ)
מה ההבדל בין שכיר לבין תושב?
חזקוני: "שניהם שכירים, אלא ש'שכיר' הוא שכיר יום, ו'תושב' הוא שכיר שנה, וכשם ששכיר יום אי אתה יכול לשעבדו עבודה קשה בעיניו, שהרי יחזור בו מיד, דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום, כך תושב לא תעבוד בו עבודת פרך ולא יהא חלוק בינו ובין השכיר".
לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ (כה, מג)
רש"י: אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה ואינך צריך, עדור לי תחת הגפן עד שאבוא…
מדוע נאסר לצוות לעשות עבודות שלא לצורך, אם העבד אינו יודע מכך?
רבי חיים שמואלביץ: עבודת פרך נאסרה בעבד עברי, משום שיש בכך זלזול בכבוד העבד העברי.
יש פסול שהאדון מסתכל על העבד כבזוי ומושפל, במקום לכבד אותו ולהחשיבו. התורה אסרה על האדון, שיודע שאינו צריך לעבודה זו, לזלזל בעבדו גם בלבו פנימה, משום שהאדון חייב לכבד את עבדו העברי ולהחשיבו גם בתוככי לבו.
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה)
תורת כהנים בחוקותי א, א: "בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה". בתקופות של מתח ודאגה מהסכנות שבארץ ישראל, היו שטענו שבחו"ל בטוח יותר. רואים בחז"ל זה להיפך. רק בארץ ישראל יש אפשרות של שלווה, 'אם בחוקותי תלכו', ולא בחו"ל. לא ניתן לומר ששם בטוח יותר.
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ (כו, ה-ו)
לאחר שנכתב 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע יש צורך בברכה נוספת על השלום?
אור החיים: הברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו. עדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש.
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ו)
הסדר צריך להיות שונה, יש להקדים 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ל'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?
ביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי? כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.
וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם (כו, מ)
מדוע כתוב (בפסוק הבא), לאחר הוידוי 'אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי'?
כלי יקר: "לפי שלא יתלו בעוונם לבד, כי יאמרו שאינן מספיקין להביא עליהם כל המכות הללו ויתלו גם בעוון אבותם. על כן נאמר 'אף אני אלך עמם בקרי…', ואז ירצו בעוונם ויתלו בעוון עצמם".
אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב)
מדוע פרשת ערכין נכתבה לאחר הקללות והתוכחה?
רבי מאיר שפירא מלובלין: כשיהודי קורא את הפרשת התוכחה, הוא עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה. התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה (כה, י)
מה המיוחד בשנת החמישים?
חזקוני: "כמו שמצינו בלויים מבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה, ולא יעבוד עוד".
