גיליון תורתך שאלתי – פרשת מקץ תשפ"ג

אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם (מא, ט)

מדוע חש צורך להזכיר את חטאיו?

ספורנו: מאחר שציין שישב בבית הסוהר ושם פגש את יוסף, פתח דבריו בהדגשה שאינו מזכיר זאת כמתרעם על שנענש.

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם (מא, לג)

מדוע הציע לפרעה, על אף שלא התבקש?

רמב"ן: יוסף ראה זאת כחלק מהחלום וכהמשך לפתרון.

רבי חיים קניבסקי: יוסף רצה להראות לפרעה שהוא בטוח שפתרון החלום, כפי שאמר הוא אמת ולכן יעץ לו מה לעשות, בניגוד לחרטומים שניסו לפתור והעלו הצעות שונות ומגוונות.  

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה (מב, ג)

מדוע כולם ירדו, ול3א רק חלק מהם?

ספורנו: משום שהמשביר במצרים מכר תבואה רק לצרכים פרטיים. אם רק חלקם היו באים, הוא לא היה מוכר להם כמות גדולה, מחשש שיעשו בה סחורה.

אור החיים: היתה שעת צרה, שבה עלולים אנשים להרוג עבור פת לחם. יעקב שלח את כולם יחד, כדי שיגנו זה על זה.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם (מב, ט)

מדוע יוסף ציער אותם, ולא אמר להם מיד שהוא יוסף?

רמב"ן: יוסף לא התכוון לצערם, אלא רק רצה לוודא שהחלומות יתקיימו.

אברבנאל: יוסף רצה שחטאם יתכפר, כפי ששמע שאמרו 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ'.

כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה (מב, טו)

מדוע יוסף רצה שיביאו לו את בנימין?

אברבנאל: הוא רצה לראות אותו, בהיותו אחיו היחיד מאמו, בליבו קינן חשש שמא הם המיתו אותו או מכרוהו, כפי שעשו לו.

אלשיך: יוסף ביקש שיביאו את בנימין, כדי שבאמצעות חקירה קצרה, שיערוך לו יוכל לדעת האם הם דוברי אמת או לא.

 וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ (מב, כד) 

מדוע יוסף הסתובב בכה?

רש"י: מאחר ששמע שהתחרטו על המכירה.

אלשיך: בעקבות הזכרת מכירתו, התעוררו אצל יוסף רגשותיו, ועל כן בכה.

כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם (מג, טז)

מדוע יוסף רצה שיאכלו איתו?

ספורנו: יוסף רצה לבדוק את יחסם לבנימין, ולבחון האם יקנאו בו, כשיתן לו מתנות רבות יותר מהם

וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ (מג, יח)

מדוע כה דאגו לחמוריהם?

רמב"ן: אחי יוסף לא דאגו לחמורים, אלא להשלכה שתהיה למאסרם, שלא יוכלו לשלוח לבתיהם את חמוריהם שנושאים על גבם את האוכל, וכתוצאה מכך ימותו כולם ברעב.

חזקוני: חרדתם היתה בעקבות הגעתם עם חמוריהם. משנקראו לבית יוסף, אמרו לעצמם: אם היו מביאים רק אותנו, היינו חושבים שמזומנים לבירור קצר, אולם מאחר שגם חמורינו מובאים אתנו לבית יוסף, חששו האחים שכנראה נרקמת נגדם עלילה.

לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר… קוּם רְדֹף (מד, ד) 

מדוע לרדוף אחריהם טרם שירחיקו?

אברבנאל: יוסף רצה שהמצרים לא ירגישו בכך, ועל כן כיוון את שילוחם לשעות הבוקר. ומיד לאחר שיצאו, לפני שהרחיקו מהעיר, ציווה לאשר על ביתו לקום ולרדוף אחריהם.

אלשיך: יוסף לא רצה שהחיפוש ייערך הרחק מהעיר, במקום שאין אנשים, כדי שלא יצטרכו להוריק את אמתחותיהם במקום שומם, ועל כן ציווה שסמוך לצאתם מהעיר, טרם יתרחקו, ירדוף אחריהם מהר להשיגם.

 

 

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי (מג, כז)

לאחר ששאל 'הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן', מדוע הוסיף ושאל 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'?

ספורנו: המילה 'הֲשָׁלוֹם' אינה קשורה להמשך. יוסף שאל לשלומם, לבריאות גופם. לאחר מכן, החל מהמילים 'אֲבִיכֶם הַזָּקֵן' עבר לשאול על אביהם, 'הַעוֹדֶנּוּ חָי'.

הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי (מג, כט)

מדוע לא ענו על שאלתו?

הנצי"ב מוולוז'ין: משראה יוסף את בנימין ("נער" בן 31, אב ל-10 ילדים…), תמה על שכינו אותו כל העת כ'אחיהם הקטן', ושאל אותם בלעג ובהלצה 'הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי'. יוסף כלל לא ציפה לתשובה לשאלה זו.

וְאֶת גְּבִיעִי… תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן (מד, ב)

מדוע יוסף הורה לשים את הגביע באמתחת בנימין?

אברבנאל: ליוסף היה עוד ספק אחד, האם האחים אוהבים את בנימין, או שהם עדיין שונאים את בני רחל, ולכן העמידם בניסיון הגביע, לראות כיצד ינהגו, האם ישתדלו להציל את בנימין. יוסף חשש שמא אחיו יחשבו שבנימין באמת גנב את הגביע (כפי שרחל אמו גנבה את התרפים לאביה), ולא יתאמצו בכל כוחם לשחררו בגלל שנאתם אותו.