גילוי רצון יעקב לברוח
וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא (לא, כ)
מה החידוש בכך, הרי מובן שיעקב לא יגיד ללבן שמתכוון לברוח?
אברבנאל: התורה כתבה את הסיבה ל"גניבת דעתו" כביכול, שכשהגיע אליו יעקב, (בתחילת הפרשה) לא אמר לו שבורח מפני עשו, בעקבות מריבה ביניהם. לבן סבר שיעקב מתכוון להשתקע, ולא חשב שיברח ממנו, 'עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ', יעקב לא אמר לו מפני מה הגיע אליו מבית אביו.
ספורנו: ביאור המילה 'עַל' הוא מלבד, כדוגמת 'עַל עוֹלַת הַתָּמִיד'. יעקב הראה שכביכול אינו מרגיש איבה כלפי לבן, 'עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ', שלא אמר לו שמתכוון ללכת והמשיך לנהוג, כאילו מתכוון להמשיך ולעבוד אצלו.
אור החיים: ביאור הפסוק 'עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ', שהבין לבן מבקשת יעקב 'שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי', שיעקב לא יעזוב אותו ללא הסכמתו.
הכתב והקבלה: דרך האדם לעורר את מה שבלב חברו לעשות לו. באופן טבעי, ליבו של לבן היה אמור לחוש שיעקב מתכוון לברוח ממנו. יעקב בחכמתו הרבה ובעורמתו, היה מראה ללבן שכביכול טוב לו עמו, 'עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ', התנהג איתו באופן שליבו לא הרגיש שיעקב עומד לברוח ממנו.
רבי זלמן סורוצקין: הפועל 'ברח' מסמן רק הליכה בחפזון, לאו דוקא 'בריחה' מפני משהו, כפי שאמר בלק לבלעם 'וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ'. משמעות המילה 'כִּי בֹרֵחַ' במובן 'דהא', ולכן לא הגיד לו, שהרי הוא בורח.
