בין אדם לחברו – שנאה, לפרשת תולדות
"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" (כז, מא)
על מתח שבין עשו ליעקב, אנו קוראים כבר החל משלב הלידה, מתח שהתעצם לאחר שבירך יצחק את יעקב, ולא את עשו. בעקבות זאת, התפתחה עוינות מצד עשו, כפי שכותבת התורה "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו".
שאלו את רבי יהונתן אייבשיץ, מדוע כשיש ליהודי שאלה בענייני טריפה, הוא רץ לשאול את הרב ומקבל את פסק דינו בהכנעה, גם אם הדבר כרוך בהפסד ממון, ואילו כשיש לו דין תורה עם חברו בענייני ממונות, על פי רוב, פסקו של הרב מתקבל על ידי החייב בתרעומת רבה. מדוע? מה ההבדל ביניהם?
אמר להם רבי יהונתן: בדיני ממונות כשאדם אחד מפסיד, בעל דינו מרוויח, ואת זה קשה למפסיד לסבול, כפי שכתוב "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב", הקושי של עשו היה כפול: א. שלא הוא קיבל את הברכות, ב. יותר מכך, "אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו", על כך שיעקב כן קיבלם.
